כריעה בתפילה
לק"י יא ניסן התשסו רמב"ם פ"ה מהלכות תפילה הי"ב (י"ג) :כל הכריעות האלו צריך שיכרע בהן עד שיתפקפקו כל חוליות שבשדרה וייעשה כקשת. ואם שחה מעט וציער עצמו ונראה ככורע בכל כחו אינו חושש. מארי שם הערה לה: ... רב ששת כי כרע כרע כחיזרא וכי זקיף זקיף כחיויא. רש"י על קטע זה בגמרא כותב: כחיזרא - שבט ביד אדם וחובטו כלפי מטה בבת אחת. זאת אומרת שהריעה היא עיקום הגב כלפי פנים. אולם בהמשך כותב הרמב"ם: כריעה האמורה בכל מקום על ברכיים. ואם כן קשה לי..
א. איך נעשית הכריעה בדיוק?
ב. ואם אמנם הכריעה היא על ברכיים כדברי הרמב"ם .. איך יתכן לבצע את הלכה י שם כותב: .... וכשגומר התפילה כורע ופוסע שלש פסיעות לאחוריו כשהוא כורע ונותן שלום וכו... שבוע טוב..
מורנו הרב יוסף קאפח בהערה לה כתב שרבינו לא הביא להלכה את הנהגתו האישית של רב ששת שכרע כחיזרא וזקיף כחויא. ולכן דל מהכא פירוש רש"י. ולפי מורנו הרב יוסף קאפח בשיטת רבינו, שם, אות ב, צריך הכורע לכוף ראשו כאגמון, לא גבו ומתניו, עד שיראה איסר למטה מול לבו, ויתפקקו עצמות שדרת צווארו, ולא של גבו. כל הנ"ל לגבי כריעות שבתפילה. אולם הכריעה שעליה דיבר רבינו בהלכה טו, שהיא על ברכיים, היא לגבי נפילת פנים, והביאה רבינו שדי להשוות בין קידה והשתחוויה.