עליך לדעת, שיש שלושה סוגי שבועות בדיני ממונות:
א. שבועה מן התורה, והיא בנקיטת חפץ שהנשבע מחזיק בזרועו חפץ קדוש כמו ס"ת, ועומד ונשבע בשם ה' או בכינוי. שבועה מן התורה היא שבועה של המודה במקצת הטענה. שבועת השומרים, שבועה כנגד עד אחד כשר שמעיד כנגדו, כנגד כפירתו, שכבר בכל.
ב. שבועת מדרבנן, כעין של תורה, כלומר בנקיטת חפץ כמו שבועת הנשבעין ונוטלין, שכיר, נחבל, נגזל ועוד. וכן שבועת השותפין או האריסין, שהיא מן הספק.
ג. שבועת מדרבנן, שאינה כעין של תורה, כמו שבועת היסת שתיקנוה חכמי התלמוד. ביסודה היא ניתקנה למי שכופר בכל התביעה שנתבע, שחז"ל חייבוהו להישבע שבועה קלה מדרבנן, בלי נקיטת חפץ. אך נהגו שמשביעים שבועה זו מול ס"ת שמחזיק חזן ביד, או מול הס"ת שבה על הפתוח, רבינו, שבועות, יא, יג, והערת מורנו הרב יוסף קאפח, שם, אות יג, על המנהג בתימן. וכן למי שמודה במקצת, ונתן מיד לתובע את המקצת שבו הוא מודה, ומכחיש את היתרה. או שטענו בחטים והודה לו בשעורים וכו'. יש שפירשו הביטוי היסת, שחז"ל כאילו מסיתים אותו להישבע, כי שמא יירתע מן השבועה ויודה, ויש עוד פירושים. התאבד, שבועות, שם, כתב שלא נהגו להשביע בשם ה', אלא רק להחרים בשופרות וכיו"ב. ובשו"ע, חו"מ, פז, יט, הובאה דעה שבדעות האחרונים ביטלו שבועה בשם, לפי שעונשה גדול, ושנהגו להשביע בארור.