עיין רבינו, מגילה וחנוכה, א, א, שדאג לציין שקריאת המגילה בזמנה מצוות עשה מדברי סופרים, והדברים ידועים שהיא תקנת נביאים. ובהערה ב' הביא מורנו הרב יוסף קאפח את קושיית דברי ירמיה על רבינו, מדוע כתב תקנת נביאים ולא כתב תקנת אנשי כנסת הגדולה. ומורנו הרב יוסף קאפח הביא את התירוץ של ידי אליהו שלהוסיף יום טוב על מועדי ה', אלמלי היו ביניהם נביאים לא היו אנשי כנה"ג יכולים לתקן כן. ומורנו הרב יוסף קאפח תמה על ידי אליהו, משום שלדברי מורנו הרב יוסף קאפח, באותו זמן שנוסדה המגילה עם פורים, עדיין לא נוסדה הכנה"ג. ולמרות תמיהתו של מורנו הרב יוסף קאפח, הסיק מורנו הרב יוסף קאפח מדברי רבינו, ומדברי ידי אליהו, שאין בי"ד או חכמים רשאים להתקין מועדים חגים וזמנים אלא ע"פ נביאים. וכאן המקום להעיר, שלכאורה דברי מהריק תמוהים. והרי רבינו בהקדמתו למשנה תורה כתב, שבית דינו של עזרא הן הנקראין אנשי כנסת הגדולה, והנה בכללן, אחרוני הנביאים, וכן מנה בכללם את מרדכי בלשן, והרבה חכמים עמהן תשלום מאה ועשרים זקנים. ועליהם אמרו בגמרא, ברכות, לג, א, שתיקנו ברכות תפילות והבדלות. ומאחר ומרדכי בכללם הרי שאנשי כנסת הגדולה הם שתיקנו פורים. וא"כ מדוע מורנו הרב יוסף קאפח כתב שבזמן שתיקנו פורים טרם היתה כנסת הגדולה. ונראה שכוונת מורנו הרב יוסף קאפח שעזרא יסד את הכנסת הגדולה בארץ ישראל, לאחר נס פורים. וכן יוצא שמצוות פורים תיקנו הנביאים כדברי רבינו. על כל פנים עיין דברי מורנו הרב יוסף קאפח, מגילה וחנוכה, ג, ו, אות כ, שפירש את הסוגיא במגילה, יד, א, לעניין התקנה לקרוא מגילה, שהיא במקום אמירת ההלל, והוכיח משם שיש לקריאת ההלל כללים נוקשים אימתי קוראים אותו, כי הוא המנון האמונה. ולכן כתב מורנו הרב יוסף קאפח שם, שבימי מרדכי ואסתר, מאחר ולא יכלו לומר הלל על נס שאירע בחו"ל (לאחר שכבר היו בארץ וגלו ממנה, להבדיל מיציאת מצרים), חיברו את המגילה ותיקנו קריאתה, וראו בקריאתה שירה, שהיא במקום ההלל. ומורנו הרב יוסף קאפח הסיק מכך, שבכל דור כשמתרחשים נסים, וכשאין מבחינה הלכתית אפשרות הלכתית לקבוע קריאת הלל (לפי הכללים), יכולים לחבר מעין הלל או מעין שיר הודאה ויאמרוהו ביחיד או ברבים ויודו לה' כראוי. וכן כתב תפילה, ז, יב, אות לג. ואף שיש להאריך נסיים בהערה חשובה. עמדתו זו של מורנו הרב יוסף קאפח שאין לומר הלל ביום העצמאות היא עמדה שכל כולה מבוססת על כך, שאין לנו אנשי כנסת הגדולה שרשאים, ורק הם לקבוע גמירת הלל בברכה. או כל שימוש בהלל (אפילו בדילוג בלי ברכה), אין מעמדתו זו להסיק מסקנה על יחסו ועצם תקומת המדינה, להבדיל מדרך ניהולה ע"י ממשלותיה מאז תקומתה ועד עתה. ואם יש מקום לשמחה ולהודאה, אילו נשאל על כך, אני מניח שהיה משיב לו, שיחברו מעין הלל מיוחד או שירת הודאה מיוחדת ויאמרוה, כפי שחיברו את מגילת אסתר על נס פורים. ומינה אני מורה ובא לרבים, אשר מברכים הגומל, גם במקום שלפי ההלכה אין חיוב לברך, וכן ברכת שעשה לי נס במקום הזה, שהם מברכים ברכה לבטלה. ואם, בצדק, רוצים הם להודות לה' על רוב חסדיו ונפלאותיו עמהם, יישר כוחם, והם באמת אנשי אמונה, ויכולים ואולי צריכים הם להביא הודאה זו לידי ביטוי. אבל בדרכים שההלכה מתירה ולא בדרכים שאין הלכה מתירה, כגון יישר כוחם אם יודו לה' בסעודת ה' לזקנים ולנזקקים, אם הסעודה תיעשה בחרדת קודש בגיל ורעדה. ואם יאמרו בציבור נשמת כל חי, בעת שצריכים לאמרו, ויאמרוהו ברגש ובתקנה ויזְכּוּ ויזַכּו את הרבים בתפילת הודאה נשגבה זו.