לענ"ד מנהגנו הוא הכי מדויק ומקורי, משום שרק לגבי הספירה נאמר, וספרתם לכם, שכל אחד חייב לספור בפני עצמו, אבל ברכות המצוות הן לא מן התורה, אלא מדרבנן. רק ברכת המזון, וי"א גם ברכה מעין שלוש היא מן התורה. ואם כן, התורה לא גזרה עלינו שגם הברכה על הספירה (שטרם ניתקנה) תיעשה ע"י כל אחד. אלא על הברכה חל הכל, ברב עם הדרת מלך. ולכן, הרב מברך בשביל כולם וכך הוא מאחד אותם, וכל אחד סופר לעצמו, כדת וכהלכה. ולא עוד, אלא חשוב אצלנו מנהג חכם ונפלא, שהרב אומר בקול, בטרם הוא מברך, אתמול כך וכך לעומר. וממילא יודעים מהי הספירה של היום, אח"כ הוא מברך בשביל כולם, וכולם עונים אמן, ואח"כ כל אחד סופר לעצמו, בעוד שלפי מנהג האשכנזים והספרדים, הרב מבין וסופר בקול לעצמו, ואח"כ כל אחד חוזר ומברך וסופר לעצמו. והשאלה היא, אם כל עוד מתכוון שלא לצאת בברכתו ובספירתו של הרב, כי לא כל אחד יודע את ההלכה.