א. לדעת רבינו, גם אחרון שבאחרונים יכול לחלוק, בכבוד, ובצורה מבוססת עם ראיות תלמודיות, על ראשון או גאון.
ב. אין זה עקרון, אלא הערכה שהקדמונים היו כמלאכים, אבל לא בגלל שהמתעטו הצורות בשכלם, אלא בגלל האווירה הכללית, חורבן, העדר נבואה, אין לימוד תורה בצורה האמתית, ובהיקף גדל, אבל למרות כל אלה אפשר שיימצא חכם גדול ביותר גם בתקופה שלאחר החורבן.
ג. לדעת רבינו, זה היה כלל תקופה מסוימת בתקופת האמוראים, ואינו כלל לדורות ובוודאי לא לתקופה הבתר תלמודית.
ד. לא ידוע לי.