בתוספתא, ב"ק, י, לח, שנינו: "בן בג בג אומר אל יגנוב אדם את שלו מבית הגנב, שמא אף הוא יראה כגנב, אלא משבר את שיניו ומוציא את שלו מידו". ופירש"י דברים אלה שהובאו בגמרא, ב"ק, כז, ב, ד"ה "אלא שבור את שיניו, כלומר קח בחזקה". וכוונת רש"י לומר, לאו דוקא שישבר שיניו אלא שיפעיל כח סביר, אם הגנב מגלה התנגדות פיסית. וכך נפסקה ההלכה בשו"ע, חו"מ, ד, א, "יכול אדם לעשות דין לעצמו אם רואה שלו ביד אחר שגזלו כול לקחת מידו, ואם האחר עומד כנגדו יכול להכותו עד שיניחנו". ועיין בדברי הר"י פרלא, על סה"מ לרס"ג, ל"ת צא, שהרי"ף בדעה שיש איסור לגנוב את שלו מביתו של הגנב, ושדעה זו לא נפסקה להלכה, כי אין כבן בג בג, וששיטת הרמב"ם והשו"ע אינה כבן בג בג, כלומר שאין איסור לגנוב מבית הגנב את הנכס שהגנב גנב ממנו, אלא שלא ייראה גנב. אבל אסור לאדם לגנוב משהו ממי שהוא חייב לו, אלא יתבע את החייב לדין תורה. ולא יעשה דין לעצמו. ועיין בשו"ת יביע אומר, ח"ו, חו"ח, א, שדן בעניינו של ראובן שנגזל ע"י שמעון סכום כסף, ואין לראובן עדים. ולימים שמעון שכר אצל ראובן חפץ בשווי הסכום שגזל מראובן, והגר"ע יוסף שהכריע שבנסיבות האלה יכול ראובן לגבות חובו מהחפץ של שמעון שגזלו, בלי עדים, ושמעון היה אלים. אשר ליעקב אבינו, עיין ב"ב, קכג, א, שיעקב מסר לרחל סימנים לאותו לילה, כדי להגן על עצמו מפני האפשרות שלבן ישלח לו בלילה את לאה במקום רחל, ועל זה אמר לרחל, שכשאמרו לו שאביה רמאי, שהוא (יעקב) אחיו ברמאות, וע"י הסימנים ימנע את האונאה, ודבר זה מותר לחלוטין. כי אין בו בהתנהגות זו לא שקר ולא גניבה, אלא פקחות והתגוננות נבונה מפני הרמאי.