הרמב"ם מפרש את דין צידוק המידות בהלכות גניבה ז א: "השוקל לחברו במשקלות חסרות מן המשקל שהסכימו עליו בני אותה המדינה, או המודד במידה חסרה מן המידה שהסכימו עליה -- הרי זה עובר בלא תעשה, שנאמר ( ויקרא יט35) " לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה " כלומר, הרמב"ם רק מציין שיש איסור להשתמש במידה שהיא חסרה מהמידה המוסכמת והמקובלת. גם בהמשך, כשהרמב"ם מתייחס לפסוק בספר דברים, הוא כותב (הלכה ג): "כל מי שמשהה בביתו או בחנותו מידה חסרה, או משקל חסר -- עובר בלא תעשה, שנאמר " לא יהיה לך בכיסך... " ( דברים כה, יג )." כלומר, האיסור מתייחס רק למידות חסרות (ביחס למידה המקובלת). אבל בספרי דברים מצאנו איסור נוסף הקשור למידות: "לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן. יכול לא יעשה ליטרא, חצי ליטרא ורביע ליטרא? תלמוד לומר: גדולה וקטנה - גדולה שהיא מכחשת את הקטנה, שלא יהיה נוטל בגדולה ומחזיר בקטנה." ומלבי"ם, בפירושו לקטע זה (סימן קסב), מסביר שאכן יש הבדל בין המצוה בספר ויקרא לבין המצוה בספר דברים: " * שם (בספר ויקרא) ידבר הכתוב בהעושה זיוף במידות ובמשקלות... * וכאן (בספר דברים), לא ידבר שעושה זיוף, רק כמו שמצאנו (מנחות צב, פסחים פו) "שתי אמות היו... אחת היתה יתרה על של משה חצי אצבע, ואחת יתרה עליה חצי אצבע", ועיין ברש"י שם, שהיו 3 אמות. וכן בעניין המידות - היתה מידה מדברית ומידה ירושלמית וציפורית, והמידות והמשקלים משתנים לפי המקום והזמן, ויקרה שבמקום אחד ובזמן אחד ישתמשו בשתי המידות, כמו שמצאנו בש"ס בכמה מקומות: "אמה בת שישה" ו"אמה בת חמישה". ובמקום שנהגו להשתמש בשניהם, אין אסור להשתמש בהם, ורק (ובלבד) שלא ירגיל את עצמו להשתמש בהם רק לטובתו, כשיקנה יאמר שחפץ רק בגדולה, וכשימכור ימכור רק בקטנה; וגם שלא יונה...", כלומר, בספר דברים באמת יש איסור חדש - האיסור להשתמש בשני סוגים שונים של מידות, גם כששני הסוגים הם תקניים ומותרים, כאשר האדם בוחר תמיד את הסוג הנוח יותר עבורו בכל מקרה. מדוע השמיט הרמב"ם איסור זה?!