טומאה וטהרה
שאלה
שלום הרב.
האם הרמב"ם סובר כי המצווה לא להיות טמא היא תמידית או שמא רק כשישנה אפשרות של מגע עם קדושה או שהטומאה מבטלת המגע עם הקדושה? שהרי אומר הרמב"ם כי מותר לאכול חולין טמאים למרות שנאמר "והיה מחניך קדוש" (למרות שמדובר במקרה אחר). או שמא עדיף לא לאכול מאכלות טמאים למרות ההיתר לאוכלם? שמסתמא ישנו ענין שיהיו כל עם ה' טהורים תמיד.
בתודה מראש...
תשובה
1. לא לערבב בין דיני טומאה וטהרה לאכילת בעלי חיים טמאים.
2. ישראלים ולוויים צריכים להיות טהורים, רק כשהם עוסקים בקדשים והולכים למקדש.
3. הכהנים גם כשאינם נמצאים במקדש, וגם כשאינם עוסקים בקדשים, צריכים להיזהר מטומאת מתים.