א. דע ששיטת רבינו בעניין שימור היא חמורה יותר מן השו"ע, כי הוא אוסר אפילו לסנן מים צלולים במסננת המיועדת לכך, מדרבנן. אעפ"כ נראה שמותר אפילו לפי רבינו לפתוח הברז שבפיו יש מסננת או פילטר, אע"פ שהיא מסננת שלו, משום שהשינוי הוא שהפותח את הברז אינו יוצק מים לפילטר אלא משחרר את השסתום, והמים זורמים מאליהם. לא כן בבריטה. בה יוצק האדם מיד ע"ג הבריטה, שהיא המסננת שלו, שאע"פ שהמים צלולים, לפי רבינו אסור. ומשום שהוא נוהג כדרך המסננים ע"י יציקה. ורק אם יניח על הבריטה מע"ש או בפי הקנקן, מטלית בד, ויצוק המים לתוכה, אע"פ שהם עוברים גם את הבריטה, נראה שבכדאי גוונא מותר. וכן השימוש בתיון, לפי רבינו צריך לתת טעם אחר להיתר. בגלל שהעלים בקרקעית התיון. והנוזל בלבד עובר דרך המסננת של הזרבובית, ואפילו כשהעלים נשארו בלי הרבה נוזל, סוף סוף אין הוא יוצק מים על שמרים, שנמצאים במשמרת שלהם. וכן הוא לא מוציא שמרים במצקת מתוך הנוזל.
ב. כי זו ברירת פסולת מאוכל, וכמו שמרקד הקמח ששמים על הנפה יורד למטה, והשמרי נשארים בנפה, ודבר זה אסור מן התורה רק שמשמר יין עכור וכיו"ב.
ג. הסילוק האמור בהלכה זו אינו במעשה אלא במחשבת האוכל, שאם אכל בערב בליל התענית, והתכוון לחזור ולאכול לפני עלות השחר, הוא נחשב כמי שלא סילק, ולכן השינה אינה מפקיעה זכותו לאכול לפקני עלות השחר. כי לדעת מארי, הלכה כלישנא בתרא ולקולא. ולכן רק אם סילק וישן, אז פקעה זכותו לאכול לפני עלות השחר. אם אם סילק ולא ישן, זכאי לאכול לפני עלות השחר, וכן אם לא סילק (כי התכוון לחזור ולאכול), אע"פ שישן, מותר לו לאכול לפני עלות השחר.