1. מותר לכל יהודי בקי לתרגם בתנאי שהקורא בתורה יהיה גדול ממנו בשנים, וכך כתב הרמב"ם. והקטן מתרגם ע"י הגדול ואין כבוד לגדול שיתרגם ע"י קטן (תפילה יב יא). אין ראוי להתכונן בשעת קריאת התורה, וצריך להתכונן במשך השבוע, כדי שיוכל לשמוע את קריאת התורה, ואח"כ לתרגם.
2. עדיף להתפלל במקום שאנשים יראי שמים ומתפללים לאט, והשתדל להקדים אמירת הקרבנות לפני שמתחילים להתפלל. כמו"כ תפילה עם אנשים כאלה משפיעה על הכוונה ועל הנפש.
3. מותר לקרוא מזמורי תהלים שהם כחלק בלתי נפרד מהתפילה ונחשבים לתפילה, ובנוסף לכך שעדיין לא לילה, וכמו שאומרים בערבית של כל יום שיר למעלות אשא עיני, ובערבית של שבת מזמור לדוד ה' רועי ועוד. ועיין אשל אברהם על השו"ע, או"ח, סימן רלח, שכתב יש לומר שאין קפידה על אמירת מזמורי תהלים בלילה לכולי עלמא כיון שקבע השי"ת שאמירת תהלים יהיה חשוב כאמירת נגעים ואהלות א"כ זה כלימוד משניות שזמנו בתחילת הלילה, וכתב עוד נוהגים לומר מזמורים אחר מעריב וכו' נוהגים רבים וכן שלמים עפ"י האר"י ז"ל לומר קודם שינה וכו'.
4. שיאמר דברי תפילה, כגון אם אמר אלים ימשיך ויאמר, שמע קול תפילתנו והושיענו.
5. א -
ג. מקורו במסכת דרך ארץ. ואבותינו הקפידו מאוד על כך. ויישר כוחם. וזה מול כל אכילה וכל שתייה. ומן הראוי להעיר בדרכי נועם, אם יש סיכוי שהדברים יפלו על אוזן שומעת.
6. אין מניעה הלכתית יענו בזימון אבל לא בקול רם בשני המקרים. ואינן מצטרפות עם האנשים. עיין שו"ע, או"ח, קצט, ז. ומ"ב, ס"ק יז.
7. היתה מחלוקת בעניין ברכת הבננה והוכרעה ההלכה שמברכים בורא פרי האדמה.
8. כתב הרמב"ם (בהל' ברכות פ"ח
ב) על השמן מברך בתחילה בורא פרי העץ, במה דברים אמורים, שהיה חושש בגרונו ושתה מן השמן... שהרי נהנה בשתייתו, אבל אם שתה השמן לבדו, מברך עליו שהכל נהיה בדברו, שהרי לא נהנה בטעם השמן. ולכן אם אתה באמת נהנית בשתיית שמן לבדו, אתה צריך לברך בורא פרי העץ.
9. ברכת שהכל אינה פוטרת את הפירות, וצריך לברך על הפירות, וברכת שהכל היא ברכה מיוחדת למים, בשר, חלב וכו'. ומה שאמרו חז"ל אם בירך על הכל שהכל, יצא, זה דווקא כשאינו יודע מהי ברכתו של אותו המין, אבל אם יודע ברכת המין, אלא שהקדים ובירך שהכל על דבר שברכתו שהכל, חוזר ומברך פרי העץ כשיאכל את הפרי. 10. דעה זו הובאה בשו"ע, או"ח, רי, א, כדעת יש אומרים והיא על התוספות והרא"ש והרשב"א ורבינו יונה. 11. אם אוכל חילבה בנפרד יברך שהכל, ואם אוכל אותה עם פת, או עם שאר אוכלים, אינו מברך משום שהיא טפלה. 12. הכלל הוא העוסק במצווה פטור מן המצווה. לא כן לימוד תורה שהוא נועד לקיום מצוות, ולכן יש להפסיק בשביל לקיים מצוות. אולם במקרה דנן, בד"כ מדובר בשאלת חולין, ולכן מן הראוי להסביר להם בדרכי נועם, שאם אתה באמצע לימוד יקראו לך רק לדברים מיוחדים, כגון שהם זקוקים לעזרתך, ולא לדברים דחופים באותה שעה. 13. כתב הרמב"ם, מותר לאדם ללבוש ציצית בלילה בין בחול בין בשבת, ואע"פ שאינו זמנה ובלבד שלא יברך (ציצית פ"ג ח). 14. קריאת התורה בציבור היא מעין מעמד הר סיני וצריך להקשיב לקריאת התורה והתרגום מילה במילה כמו שנאמר בספר נחמיה ח ג ואזני כל העם אל ספר התורה, וראוי לכל אדם לשנות הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום במשך כל השבוע וירגיל את עצמו לזמנים קבועים לכך, כגון בימי חמישי ושישי אחר תפילת שחרית במקום השילוש, או בין מנחה לערבית או לפני שחרית של שבת, וזמנים רבים יש בידי האדם וצריך לתכננם היטב.