נוהל זה לצערנו, הוא נכון, וכך צריכים לנהוג בנסיבות הטרגיות שלנו. אך תחילה נקדים הקדמה, חטיפת חיילים או אזרחים ע"י אויבינו הפכה להיות לא רק טקטיקה אלא אסטרטגיה של אויבינו, כדי להכניענו. אם נתבונן היטב בחטיפות שבדרום, והחטיפה שבצפון, נגלה דמיון רב, סודיות מוחלטת. אין ביקורי הצלב האדום, אין סימני חיים, דרישות מופלגות ביותר של שחרור אלפי טרוריסטים מסוכנים רוצחים אכזרים, שכבר טבחו בנו ללא רחם, וגם דרישות מדיניות. התפתחות מדיניות החטיפות ע"י אויבינו האכזריים היא בגללנו. מעורבותה של התקשורת הישראלית אשר יוצרת דרמטיות מסביב לכל חטיפה, ומשדרת חולשה גדולה מצדנו, היא משדרת רצון לפדות את השבויים בכל מחיר. ולכן אין פלא שהתיאבון של האויב גדל עד לבלי די. ועתה הגע בעצמך. אם לפי ההלכה, כשגורמים פליליים חוטפים אדם ודורשים כופר נפש (דמים) מופלג, אין נענים להם, כדי שלא יחטפו אחרים, כשהחוטפים הם אויבים מדיניים וצבאיים מרים, שהחטיפות היא להם שיטת מלחמה, ושההיענות להם מסכנת רבים, ולא רק חטיפות נוספות, אלא גם שהמשוחררים שהם רוצחים צמאי דם שבים וטובחים בנו ללא רחם. על אחת כמה וכמה, שאסור להיענות להם. אולם לצערנו, הניסיון מוכיח שממשלות ישראל נכנעות לדרישות החוטפים, וזאת בשל מעורבותה של התקשורת הישראלית, שמשדרת את החולשה של מי מבני דורנו, לכן "נוהל חניבעל", שתיארת, הוא נוהל נכון. שי שלסכת את החטיפה בכל מחיר. בחיסול החוטפים, גם כשנשקפת סכנה לחטופים, כי זו מלחמה, ובמלחמה כל חייל משליך עצמו לסכנה. לכן בנסיבות אלה כולם נחשבים רודפים. יתירה מזו, על ממשלת ישראל לחטוף אישים בכירים של אויבינו, כמו רה"מ מהחמס, שרי החיזבאללה וכיו"ב. כי יש לעשות הכל כדי לסכל את מתקפת החטיפה.