"שהשמחה במעונו"

שאלה: 

הרמב"ם בהלכות ברכות פרק ה' הלכה ה' כותב: "הסועד בבית חתנים משיתחילו להתעסק בצורכי סעודת נישואין ולהכינה, ועד שלושים יום אחר הנישואין מברך 'נברך שהשמחה במעונו שאכלנו משלום, והן עונין 'ברוך שהשמחה במעונו שאכלנו משלו ובטובו חיינו', והוא חוזר ואומר 'ברוך שהשמחה במעונו שאכלנו משלו ובטובו חיינו'. ואם היו עשרה מברך 'נברך לאלוהינו שהשמחה במעונו שאכלנו משלום, והם עונין 'ברוך אלוהינו שהשמחה במעונו שאכלנו משלו ובטובו חיינו', והוא חוזר ואומר 'ברוך אלוהינו שהשמחה במעונו שאכלנו משלו ובטובו חיינו'. וכן סעודה שעושין אותה אחר הנישואין מחמת הנישואין עד שנים עשר חודש, מברך שהשמחה במעונו. לפי הבנתי אני מבין שעד חודש אחר הנישואין עדיין מוסיפים "שהשמחה במעונו" ו -7 ברכות (על פי פירוש הכסף משנה שם) ועד שנה כשיש פנים חדשות והסעודה היא מחמת הנישואין. האם גם כיום נוהגים כך, או ראוי לנהוג כך? (לתימנים/שאר העדות) אשמח אם יוכל הרב להסביר את הנושא.

תשובה: 

שהשמחה במעונו הוא נוסח זימון לברכת המזון בבית החתן. והוא נאמר במשך שלושים יום, מספר ימים לפני החתונה, משעה שמתחילים להכין צורכי סעודת הנישואין. בכל סעודה בוקר, צהריים וערב בין יש פנים חדשות, בין אין. וכן אחרי שלושים יום במשך שנים עשר חודשים, כל אימת שעושים סעודה מחמת הנישואין, כגון לכבוד אורח שהגיע באיחור רב לכבוד הנישואין, ועושים סעודת נישואין לכבודו. שבע ברכות רק מעת הנישואין במשך שבעה ימים. בכל ארוחה, אם יש עשרה, ואם יש פנים חדשות. אבל אין פנים חדשות מברך רק ברכה אחרונה של שבע ברכות.

תאריך: 
06/09/06 י"ג אלול התשס"ו
x

Audio Playlist