א. נראים הדברים שכשהמצווה היא חובה, הרי שיש להבחין לפני תחילת ביצוע המצווה, שעליו נאה ויאה לומר שיש בו ביטוי לתכונה, לבין מצווה שכבר היא בעיצומה, ללשון הברכה הוא על, שהכוונה על התהליך. ואכן מצוות שהן רשות, כגון נט"י, שאין עלינו חובה לאכול פת. אם אדם החליט לאכול פת, עליו ליטול ידיו. אין לו מצב של הכנה ותכונה, כי עד להחלטתו לאכול פת, לא היה עליו חיוב שיש לומר עליו שהוא מתוכנן לעשות משהו. אלא משהחליט לאכול פת וחייב עצמו בנטילה, הוא כבר בעיצומה של המצווה, כי גם החלטתו שיצרה לו את החובה, היא ראשיתה של המצווה. ולכן הברכה היא על נט"י. וכן על השחיטה וכיסוי הדם וכיו"ב.
ב. לפי הרמב"ם יש לברך רק לפני הנטילה, ואסור לאחר מכן, כי זו ברכה לבטלה. ולפי מרן בשו"ע יש לברך לפני הנטילה. וכשפרה הוא הציע ליטול פעמיים, ויברך אחרי הנטילה הראשונה. ובתכלאל הקדמונים הברכה לפני הנטילה, אך לפי מהרי"ץ הברכה אחרי הנטילה וזה המנהג שהתפשט.