מותר לתת לתינוק משחק שיש בו חרוזים המשמיעים קולות. עיין רמב"ם, שבת, כג, ד, שרבינו אסר, "לקרקש את האגוז לתינוק, או לשחק בו בזוג, כדי שישתוק". והכוונה שם שהגדולים לא יקרקשו בפני התינוק, שהרי רבינו סיים שם בנימוק: "גזרה שמא יתקן כלי שיר". ומקורו מתוספתא, שבת, יד, יז. והאב מוזהר לחנך בנו ולהזהירו מפני האיסורים. ואפילו איסורי דרבנן. והני מילי כשהתינוק הגיע לחינוך. אולם הקרקוש האמור בדברי רבינו לאיסור, הוא דווקא אם הוא נעשה "כדרך המשוררים", ופירש רבינו בפיהמ"ש, עירובין, י, יד, שעושה קולות קצביים ונעימים. אבל כל שאינו עושה כדין המשוררים, אלא סתם קשקוש לשם שעשוע, שלא כדי לאותת משהו, או למנוע שינה של מישהו, או להעיר מישהו ולכן כתב רבינו בפיהמ"ש, שמותר להקיש בשבת על הדלת בדלפק, כי אין כוונתו לשירה ואינו כדרך המשוררים. כך יוצא שמשחק שמשמיע קול שפועל בצורה מיכאנית, והקולות אינם קצביים או מוסיקליים, כדרך המשוררים, רק יוצרים שעשוע בהפעלתם, מותר אפילו לגדול וכל שכן לקטן.