דילוג לתוכן העיקרי

הבהרות בקשר לעילוי נשמה ולבית הקברות

שאלה

שלום לכבוד הרב.
א) מתשובות הרב לשאלות קודמות אני מבין שלאחר שאדם נפטר אין כבר אפשרות להעלות אותו מדרגה בעולם הבא, אלא מה שעשה עד ליום מותו זה בלבד מה שקובע מתן שכרו.
1) אם כן מדוע תיקנו אמירת קדיש יתום בכל תפילה? האם זה לא נועד לעילוי נשמת הנפטר? אם לא אז למה זה מועיל?
2) עד כמה שזכור לי יש מדרש על אבשלום שדוד המלך קונן עליו ובקינה זו הוא העלה אותו משבעת מדורי גהינום. האם זה לא אומר שיש תקנה גם לאחר מיתה?
ב) מתשובה נוספת של כבוד הרב הבנתי שאין לדבר אל המת בבית הקברות.
1) בתרגום של הפטרת השבוע שעברה (וירא) שהתימנים קוראים גם את התרגום הזה, מסופר על אשת עובדיה שהלכה על קברו והתחננה לפניו על בניה שהמלך לא יקח אותם לעבדים והוא זה מקברו יעץ לה ללכת אל אלישע הנביא.
2) כמו כן מסופר במדרש על יוסף שכשנמכר לעבד הוא עבר דרך קבר רחל אמו אמנו והתפלל שם על קברה. כיצד ניתן להסביר מעשים אלו שנזכרו בחז"ל על פי הדעה הזאת שהרב פסק? אשמח לקבל הבהרות מכבוד הרב.
תודה רבה.

תשובה

כתוב בהלכה שרק אם לומדים תורה שבעל פה עם עשרה אנשים רק אז אומרים קדיש עכשיו השאלה שלי היא: למה אנחנו, התימנים מכניסים את עצמנו לחיוב אמירת קדיש על ידי אמירת "רבי חנניה בן עקשיא.... שהרי גם לפי הרמב"ם התפילה מסתיימת בקדיש תתקבל, למשל בערבית.