ק"ש שעל המיטה
לכבוד הרב,
השלום והברכה.
1. לפני כל מעשה שאני עושה, אני בד"כ מדמיינת לפני איך זה נראה כמעשה לפני מלך, וזה הדבר המנחה אותי ככלל לגבי רוב הדברים בחיי. וכנ"ל גם לגבי ק"ש שעל המיטה, זה לא נראה לי מכובד שאני יאמר את זה בשכיבה עם פיג'מה ואחרי כמה זמן, ראיתי תשובה על הנושא שלא אומרים ק"ש עם פיג'מה, ואומרים אותה בישיבה. לאחר כחודש יצא לי לומר ק"ש שעל המיטה מתוך הסידור של אבא שלי, תכלא - ל עטרת אבות ובו יש "שעה תפילה" שהוא קיצור הלכות מתוך השולחן ערוך המקוצר וכתוב שם שצריך לומר ק"ש כשהוא שוכב על מיטתו. האם זה מכובד לומר כך ק"ש?
2. בבית, אנו נוהגים לפי מנהגי אבא, כך חשבתי, עד שגיליתי שלא הכל... מבחינת כשרויות של בשר/ עוף אמא שלי עושה את זה לפי המנהגים הספרדיים, כך זה במשך יותר מ20 שנה. וההורים שלי לא משנה להם כ"כ, למרות ששאלתי אותם על זה. האם צריך לשנות את זה או לא? האם להמשיך ולנהוג כספרדים בעניין או לשנות את מנהגינו ולהמשיך כתימנים? ואם הם לא מעוניינים, האם אני צריכה לעשות משהו לבדי או לא?תודה רבה! ובעז"ה שנמשיך לשמור על המסורת שלנו!
1. גישתך לעבודת ה' חיובית ביותר. ותמשיכי בדרך הזו. עם כל זאת, גם יונה הנביא התפלל ממעי הדגה לסוברים שזה היה מאורע שאירע ממש, וגם לסוברים שמדובר במראה הנבואה, הרי יש במראה הנבואה כדי ללמדנו, שאדם שנמצא במצוקה זועק לה', מהמקום שבו הוא נמצא. וכך אנו בעת שאנו שוכבים, אנו כבר חשים את התחושה, בידך אפקיד רוחי, הן מבחינת מאורעות שעלולים להתרחש לנו בשכבנו, והן מבחינת הרהורים רעים, ולכן שהו הזמן הטוב ביותר לאמירת ק"ש שעל המיטה, אפילו עם הפיג'מה. והיו מקרים בזמן שנהגו הטהרות, מהרה יבנה בית המקדש ותחזור הטהרה לישראל, והטובל לקריו חשש שיעבור זמן קרית שמע של שחרית, ואמרה שם בזמן טבילתו. באופן שהותר לפי ההלכה. ואשה ענייה מרודה, שיש לה רק שמלה אחת וכיבסה אותה, והיא בלי שום בגד עד ששמלתה תתיבש, והיא לשה עיסתה, ומפרישה חלה ומברכת על החלה, במצב שההלכה קבעה.
2. בן או בת, שהם כבר גדולים ועמדו על דעתם, יכולים להתנתק ממנהגים שהוריהם הנהיגו לעצמם.