שינוי צורת ההתבוננות
שלום לכבוד הרב לעיתים עולות מחשבות על אדם מסויים שנפטר אפילו מישהו רחוק שלא מכירים אותו אישית אלא רק שמענו עליו. מחשבות אלו בבסיס שלהן הם עצב, כאב, צער, ועשויות להוריד קצת את מצב הרוח וגם עשויות להעלות כל מיני דמיונות ותחושות שונות. השאלה היא איך להמיר ולהחליף מחשבות אלו במחשבות אשר בבסיסם יהיו יותר מחשבות של אמונה, מחשבות של אופטימיות ושמחה באופן כזה שקבלת הדברים תהיה יותר שלמה ובפרופורציות ובאהבה. האם הכיוון הוא: לומר לעצמי את הדברים הבאים: זה היה כתוב, זה בהשגחה פרטית, זה לטובה, זה מאת השם, ריבון כל המעשים, אם השם עשה אז זה בטוח לטובה וכו. האם הרב יכול להציע כיוון חשיבה מתאים וחיובי ולהוסיף עוד עצות נוספות על מה שכתבתי בברכה כל טוב וחג חנוכה שמח.
לאבלים עצמם, אין טעם להשיא עצות, כי הכאב הוא טבעי, וצריך שהזמן יעשה את שלו, כדי לנחמם ולהנחותם שלא להרהר אחר מידותיו של הקב"ה, אבל מי שאינו אֶבֵל, צריך לדעת, ולצרוב זאת בתודעתו, מושגי אמת על צידוק הדין. ומושגי אמת על ייחוד האדם ועל ייעודו, ושייעודו הוא העולם הבא. ולכן העדרו מן העולם הזה, ככל שהיא כרוכה בצער לנו, אפשר שהיא לנפטר מימוש ייעודו, כמו חיל שנהרג על קידוש השם שזכה לעולם הבא למרות הכאב שלנו.