תפילה לשמה
שלום למו"ר. לעיתים קורה ואני לא ממש מקפיד על תפילה כמו שצריך, ואני מאד ממהר, ולכן תפילתי גם נראית בהתאם. לאחר שקורה לי משהו לא טוב, אני מייד נזכר, מקבל את הרמז מהקב"ה ורוצה להתפלל כיאה, אך אז אני אומר, שעכשיו תפילתי (או מצווה אחרת שאעשה) לא תהיה "לשמה", מכיוון שאני עושה אותה כרגע רק בגלל ש"לא טוב לי", ולא רק (!) בגלל שה' ציווה ואז אני מאבד חשק בכלל. אודה למארי אם יעזור לי בהתלבטותי.
אתה צריך להתחבר לרב, שיצליח לגרום לך להשכים קום לבית הכנסת, או לבית המדרש בחשק ובנפש חפצה. יש לנו חברים קבועים שמשכימים קום, ואנו לומדים שיעור משנה, בשעה חמש לפנות בוקר, לפני תפילת שחרית. ואותם חברים בחשק ובנפש חפצה, והשיעור מרתק ומעניין. זוכר אני כשלימדתי לפני שנים רבות, בישיבה תיכונית מקצועית, והיו התלמידים מאחרים לתפילה, וגם כשהיו מגיעים היו עייפים, כאילו לא ישנו בלילה, וזאת משום שלצערנו בם לא מצאו ענין מיוחד בתפילה, הן בגלל תכנה, והן בגלל הדרך שבה היא התנהלה. אני יזמתי, אז, ריצת בוקר עם תלמידי, ואחרי הריצה, הגענו לבית הכנסת, בטרם הגיע זמן התפילה, ולימדתי אותם ביאורי תפילה, באופן שפתחתי בפניהם את האוצרות שיש בסידור התפילה. ומיניתי מהם חזקים, שיתפללו בחן ובנעימה, והדבר גרם לתמורה חיובית ביותר, וכן יש עוד דוגמאות רבות כאלה. וה' יאר עיניך במאור תורתו, ותזכה לאהוב את ה' להקדישו ולהעריצו, ולערוג אליו.