לכבוד הרב,
לגבי עניין "כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה", שאמרו חז"ל בעירובין כא, ב, עבודה זרה כז, ב וברכות ד,
ב. יש פה קשיים עצומים:
1. מי גזר את המיתה הזאת? הרי זה לא כתוב בשום מקום בתורה והמצוות עשה ולא תעשה שעוסקות בציות לדברי חכמים אינן נכללות במצוות שחייבים עליהם מיתה בידי שמיים. וגם בספר קהלת לא ברור שזה פשט הפסוק "ופרץ גדר ישכנו נחש".
2. לפי זה נמצא ש"לא הנחת חיים לכל בריה" אנשים נזהרים ביותר ממצוות שיש בהם איסור סקילה וכרת כדי חלילה לא להכשל אפילו בספק. ולפי זה נמצא שכל מצווה קלה של חכמים היא כמו חילול שבת או בעילת נידה. והרי רב השולחן ערוך מפוצץ באיסורים וסייגים מדרבנן שרק צדיקים גמורים יכולים לעמוד בהם בלי להכשל בכלום, ואותו קהלת שאמר "ופרץ גדר ישכנו נחש" גם אמר ש"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" ולפי זה הרגת את כולם.... מי מאתנו לא נכשל באיסורים מדרבנן? ראובן אתמול מיהר לעבודה ולא התלבש מתחת לשמיכה, אז מגיע לו למות? יוסי אתמול לא כיוון בתפילה, אז הוא צריך למות? מוטי הגזים בכמות השיחה עם השכנה, בגלל זה הוא ימות?
ראשית אין הכוונה למיתה בי"ד, אלא בידי שמים, שו"ת הרדב"ז ח"ב תשצא. שנית, דוקא על עבירות מדרבנן, שיש לעובר פיתחי לעבור עליון, הן משום שהוא בוטח בעצמו, שהוא לא יכשל, ובאמת שהוא יכול להיכשל, והן משום שהוא מזלזל באותה תקנה של חכמים, שו"ת הרדב"ז, כת"י, ח"ח לד.