1-2 ברכה שאינה צריכה, שאין חייבים לברך אותה, ולכן אסור לברך אותה. ובהרביית ברכות, מדובר שיש מקום לחיוב ברכה. שהכל הולך אחר דעת המברך, למה התכון. שאם התכון לאכול רק פרי זה, וחזר ונמלך לאכול פרי אחר, חוזר ומברך. או שהתכון לאכול מעט מפרי זה, וחזר ונמך לאכול עוד, שחוזר ומברך, ואין אלו ברכות שאינן לצורך. כי חזר והתחדש רצונו לאכול, ויש לו לברך מחדש. ואין רבינו בדעה שהאדם חייב לכוון על כל הפירות, או על הפרי כדי שלא יצטרך לחזור ולברך, כי האכילה אינה נגזרת מדין הברכה, אלא דין הברכה נגזר מהאכילה. והגדרת האכילה תלוייה בדעתו, לפי רצונו, בעת הברכה.