הנדר מתייחס ל"חפצא" לא ל"גברא", דהיינו לחפץ, לחומר - ולא לאיש, לא לאדם. כמובן שיש לזה השלכה לאדם, אבל העיקר הוא החפץ, שהוא יהיה קודש, שהוא יהיה אסור במהותו עלינו, מכח נדר. שהסוכריות יהיו אסורות עלינו כקרבן. ואילו בהבטחה, היא ההתחייבות האישית, מאדם לאדם, שלא גובתה במעשה קנין. אם תתנהג טוב, אתן לך סוכריה - זו הבטחה. הסוכריה אסורה עלי, אם אתנהג בדין זה וזה - זה נדר.