לכבוד הרב,
שלום וברכה! בתשובתך לגבי מה נחשב לנדר, כתבת שנדר מתייחס לחפץ. וע"פ הבנתי הכוונה היא לדבר שיש בו ממש, להבדיל משבועה שחלה על דבר שאין בו ממש. אבל ע"פ יורה דעה כותב במפורש: " אך אפילו לא אסר על עצמו דבר של ממש, כגון שאסר על עצמו לדבר עם חברו או ללכת עמו, גם כן צריך התרה" ושאלתי היא:
1. האם כדי שנדר כזה יתפוס עליי להשתמש במילת האיסור? כגון: " אני אוסרת על עצמי ללכת איתך" או שמספיק שאומר: " אני לא הולכת איתך"?
2. מה קורה במקרים בהם אינני זוכרת אם נדרתי או נשבעתי?
3. " פיו וליבו שווים"- נדר או שבועה שננדרו מתוך כעס או ייאוש דרושים התרה? שכן לא התכוון לכך באמת?
4. נדרי מצווה תופסים גם במחשבה? אודה על תשובה מהירה.