נדר או סתם אמירה?
לכבוד הרב,
שלום וברכה! יש בי פחד בלתי מוסבר שכל דבר שאני אומרת שאעשה או לא אעשה נחשב לי כנדר או שבועה. לדוגמא:" יותר אני לא מדברת איתך" או "מחר נלך לגן" וכו'. האם זה נכון? ואם לא מתי האמירות שלנו נחשבים כנדרים ושבועות? אם יש לשונות מיוחדים לדברים אשמח לדעת אותם ע"מ לא להכשל בכך. בנוסף לכך - לפני זמן רב בשעת ויכוח עם בעלי אמרתי שאינני רוצה לדבר איתו יותר ואינני זוכרת אם אמרתי שאני נשבעת. בעלי אומר שהתרת הנדרים שהוא אומר בכל שנה ומכוון גם עליי, מספיקה. זה נכון? בהנחה שעליי להתיר נדר או שבועה בפני 3 אוכל למנות את בעלי כשליח או לעשות משהו אחר כי זה נורא מביך אותי וגורם לי לעוגמת נפש גדולה!( פעם ניסיתי את זה) אודה על תשובה מהירה.
1. לא נכון שהתרת נדרים שהוא אומר בכל שנה, מועילה לו ולך. נדרים שאת נודרת, ויש להם השלכה אליו יכול הוא להפר, מיד ביום שמעו את הנדר, בכך שיאמר לך מופר לך מופר לך.
2. אסור לאדם להתרגל לנדור או להישבע. וטוב שתעבדי על עצמך בענין זה, זה ענין של הרגל וריסון עצמי.
3. לשבועה יש תוקף אם משתמשים בשם ה', י"א שגם כשאדם אומר אני נשבע.
4. לעולם תרגילי עצמך לומר בלי נדר, בלי נדר מחר נלך לגן בסיעתא דשמיא.
5. ספק אם המשפט "יותר אני לא מדברת איתך", אם הוא נדר, בודאי לא שבועה.
6. התרת נדרים צריכה להיעשות באמצעותך הישירה, כי יש צורך בחרטה של הנודר. ולפעמים הרב צריך למצוא לנודר פתח של חרטה, וזה נעשה בשאלות לנודר.