1. לענין הנדון - כלי קיבול.
2. שהרי לפי עיקר התירו רק להניח כלי תחת החבית שנשברה, כדי להציל את היין. ולא התירו להביא כלי אחר ולקלוט, גזרה שמא יביא כלי דרך רשות הרבים. ורק אם נזדמנו לו אורחים, התירו להביא כלי אחר לקלוט, משום כך, רק אם הזמין אורחים התירו להביא כלי ולקלוט היין.
3. חרם ונידוי, אינם בדיוק עונשין. אלא אמצעים לחזרה בתשובה ולכפרה. ומשמתין במועד. שביתת יו"ט, ז יב. ונראה שאם יש צורך דחוף להחרים או לנדות מישהו שמבטל את הרבים מתפילה בציבור, וכן קריאת התורה, ביום שבת, או ביו"ט, שמשמתין אותו על אתר. שהרי אפילו מותר לעצור בעל שרוצה לברוח ולעגן את אשתו.
4. תינוק שנולד בשמונה חדשים להריון, לפי ההלכה, דינו כאבן ואין לטלטלו, כי לא יחיה. אבל בימינו, הערכות מדעיות אחרות, ואפשר שבימינו ניתן להקל בענין זה.
5. מחנכים אותו בהדרגה ובצניעות לדעת את המציאות, תחילה יש לומר לו שה' בורא בבטן האמא תינוק או תינוקת, ומאוחר יותר על קשר בין איש לאשה לפי דברי ה'. כללו של דבר, בהדרגה, ועם שם ה' תמיד.