1. בנוסח של רבינו - דאמירן. וכן הוא בנוסח רס"ג, ורע"ג, ומחזור ויטרי ואבודרהם. אולם בתכלאל קדמונים די אמירן וכן הוא בתכלאל משתא שבזי. ותכלאל עץ חיים דאמירן. ונראה ששרדה בכתבי היד העתיקים של יהודי תימן הנוסחה די אמירן, שהיא ארמית עתיקה. שהרי המלה די בארמית, משמעות ש... או אשר. עיין הרבה דוגמאות כאלה בדניאל וכיו"ב.
2. בנוסח הרמב"ם ורע"ג ועוד, כַּנֵס, לכן הוא הקדום. אלא שהעיר ובקצת נ"י כנוס, ובאמת שתכלאל משתא שבזי - "כנוס", וכן בתכלאל עץ חיים - "כנוס". ולענ"ד אין הבדל משמעותי, כי שתי הנוסחאות משמעותם שה' יאסוף כל היהודים מן הגולה לארץ. ודוקא במקרא מצאנו הרבה כנוס: קהלת ג, ה. נחמיה יב, מב. אסתר ד, טז. ועוד. אבל אפשר שהעדיפו הנוסחה כַּנֵס שהיא קרובה ללשון הפסוק "נדחי ישראל יכנֵס". והר"י צובירי ז"ל סבור שכנוס - רק ממקום אחד.
3. אני אמרתי, שכיון שמצאנו סידור הר"ש מסלגמסה, שהוא בן דורו של רבינו, ניתן לומר שרבינו הכיר את נוסח הר"ש מסלגמסה, שכנראה נהגו בו במצרים, ובימי רבינו כבר היה בשקיעה. ואפשר שרבינו, שהתוודע לנוסח תימן, כפי שמארי אומר, אבל נוסח זה לא הפתיע אותו, כי כאמור אפשר שכבר הכיר את עיקרו ע"י הנוסח של הר"ש מסלגמסה, או הנוסח הקדום שהיה במצרים, וכשראה שבתימן שהוא עדיין נהוג - קבעו. בדרך ההסברה שלי אני טוען שהרמב"ם לא היה מופתע מנוסח תמן כאילו מצא תגלית. וע"י ההסבר שלי, אני מסביר מדוע הרמב"ם שהיה ישר דרך - לא כתב בפתיח שזהו נוסח תימן.