סנהדרין
לק"י שלום לכבוד הרב,
בסנהדרין מח ע"א מובא הקטע הבא: "ת"ש נפש שבנאו לשם חי מותר בהנאה הוסיף בו דימוס אחד לשם מת אסור בהנאה הכא במאי עסקינן דרמא ביה מת אי הכי מאי איריא הוסיף כי לא הוסיף נמי לא צריכא אע"ג דפנייה ". האם מדובר על אדם שבנו לו בניין בכדי שייקבר, ולאחר שאותו אדם מת, הואיל והזמנה לחי אינה תופסת, ואליבא דרב חסדא צריך הזמנה ומעשה, הוצרכו להוסיף דימוס בכדי שתהא הזמנה, או שמא דובר באדם אחר שמת, ולכן צריך הזמנה חדשה (דימוס) וקבורה. לתשובתך המהירה אודה.
סליחה על האיחור, כי רבו הטרדות. כן, כך רש"י פירש שם, לשם חי לכשימות יקבר שם. והואיל ולפי רב חסדא אין די בהזמנה כדי לאסור, לכן העמידו המימרא, שהניח שם מת, והוסיף עליו נדבך לשם מת, אלא שאח"כ פינה המת משם. והואיל ואותו מקום כבר שימש לנפטר, אסור ליהנות ממנו. אע"פ שהמת הונח שם, באופן שמני, וכבר פונה משם. בגלל שאותו מקום הוזמן לצורך מת בעתיד, ונעשה מעשה.