המושג "בין המיצרים"
שלום רב!
1. המושג "בין המיצרים" עד כמה שידוע לי אינו מופיע בגמרא המושג שמוזכר הוא "בין יז בתמוז עד ט באב". נכון שלומדים את המושג הזה מהפסוק:"כל רודפיה השיגוה.." אבל איפה בפוסקים/חז"ל מוזכר הלימוד הזה? ועוד, מרן השולחן ערוך השתמש פעם אחת במושג "בין המיצרים" (סימן תקנא, יז) בעוד שסעיף לפניו (טז) וסעיף אחריו (יח) הזכיר וכתב" מי"ז בתמוז.." למה הצריך לשנות בלשונו..?
2.
א. נשים הנוהגות שלא לארוג מר"ח אב/שבוע שחל בו משום שנקרא שתי על שם שבטלה אבן השתיה - שממנה הושתת העולם אין להתיר להן. מה היסוד הרי לא יתכן שהמנהג מיוסד על דמיון בין המילים..
ב. נראה שאבן השתיה בטלה ביום החורבן אם כך מה שורש המנהג דווקא מר"ח אב/שבוע שחל בו ולא אך ורק בו ביום שבטלה אבן השתיה.
3. למה אין להתיר להן? אני מקווה שאין לי הרבה טעויות בהנחות היסוד שהנחתי ובכל זאת.
תודה רבה.
1. ביטוי זה בין המצרים, בהקשר לימי בין המצרים, נזכר לראשונה בספרי מנהגים של חכמי אשכנז הראשונים. כמו הרוקח ועוד. לשון השו"ע משתנה מסעיף לסעיף, כי ר"י קארו העתיק הלכות אלו ממקורות שונים. 2א -
ב. לפי הגירסה למישי עמרא (=צמי), להבדיל מן הגירסא למישתי חמרא, נהגו הנשים מר"ח אב לשבות ממלאכת האריגה, כי זו מלאכה נשית מובהקת, וכל שכן אריגת בגדים חדשים, וידוע שהנשים אוהבת בגדים חדשים, וכל זאת בשל החורבן. וביטול אבן השתיה הוא ביטוי לחורבן. כמו שבזמן המשכן הן נתנו את המראות הצובאות למשכן, למרות שהמראות חיוניות להן ליפיין, ואשריהן. וזהו הרעיון המרכזי. אלא שדרשו על דרך הדרוש, שתיה, בדומה לשתי וערב.
3. מנהג.