שלום כבוד הרב בשו"ת תרומת הדשן סימן קלח פסק להלכה שגדול הדור דינו כרבו המובהק של כולם וגם של מי שלא למד ממנו כלום. ותשובה זאת נפסקה בשו"ע או"ח תעב, ה וגם יו"ד רמד, י.
1. אם כך, הרי אסור לתלמיד לקבוע את עצמו להוראה ולהורות הלכה אפילו בכל העולם ללא קבלת רשות מרבו. ואם יש לו כמה רבנים מובהקים, כתבו הפוסקים שיטול רשות מכולם. ומדוע אדם שרוצה להורות לא צריך לקבל רשות מכל גדולי הדור? הרי כולם נחשבים לרבותיו המובהקים.
2. האם גדול הדור בעניין זה נקבע לפי חכמה או לפי מעמדו בציבור? יכול להיות גאון שבגאונים שאין בדורו עילוי כמותו אבל אין לו כלל מעמד של שררה בציבור ופסקיו כלל לא נתקבלו. אע"פ שכולם יודעים שהוא גאון שבגאונים. ויכול להיות חכם שהוא לא מכריע את כלל חכמי ישראל על כף המאזניים אבל בכל זאת פסקיו נתקבלו בציבור והוא נחשב למנהיג כלל ישראלי אע"פ שיש אולי חכמים יותר ממנו. לדוגמה - רבי מאיר היה עילוי יחיד בדורו. אבל בכל זאת פסקיו לא נתקבלו על חכמי דורו והוא לא היה המנהיג של הציבור. ולאומתו היה את רשב"ג שהיה נשיא הסנהדרין והנהיג את כלל הציבור. אז מי מאלה יחשב לגדול הדור? הגדול בחכמה או הגדול במניין?
3. האם יכולים להיות כמה אנשים בו זמנית שיש להם דין של "גדול הדור"?