1. אבותינו לא נהגו לדקדק ולהצמיד לחלוטין את שתי הרגליים, אלא סמוכות זו לזו.
2. מי בושם שהם מי ורדים מברכים עליהם בורא עצי בשמים, כך לפי הרמב"ם וכך לפי השו"ע. אפשר שאתה מתכוון למי בשמים שאינם לא מפרי ולא מעשבים, ועליו יש לברך בורא מיני בשמים.
3. קרית שמע של שחרית, זמנה לכתחילה סמוך להנץ החמה, אבל לפני זמן זה או אחרי זמן זה, לשיטת רבינו רק בדיעבד או בשעת הדחק. אולם תפילת שחרית, זמנה לכתחילה, אחרי עלות השחר, משיכיר את חבירו ריחוק ארבע אמות. אולם מנהג ותיקין להסמיך גאולה לתפילה בעת הנץ. רבינו נקט לשון דיעבד רק אחרי ארבע שעות. אבותינו בתימן, נהגו להתחיל התפילה משעה שהשמיים היו בהירים, ויש להניח שעד גאל ישראל, הגיע הנץ. על כל פנים, בימינו שמתחילים את התפילות באיחור, כמו בשעה 7, או לאחר מכן, מן הראוי שיקרא קרית שמע לבדה בעת הנץ.
4. מותר לשמוע תקליט מוזיקה, לא זמרים עם כלי נגינה.
4.