באחד מהשיעורים ששמעתי לאחרונה (איני זוכר אם מהגמרא או לא ). בקצרה : איש צעיר לומד ושוקד בתורה היה עני וביקש ממוכר הנעליים שיתן לו נעליים מכיוון שהנעליים שלו נקרעו ואין לו עם מה ללכת. המוכר סילק אותו. לאחר שנים הפך האיש לרב גדול שלצערי ששכחתי את שמו. היה כנס תרומות גדול שהרב היה שם ואז פתאום פגש את אותו מוכר נעליים שהפך לעשיר גדול ורצה לתרום. הרב אמר לא שאחר את המועד ולא רצה את תרומתו והזכיר לו את התקופה שבאמת היה צעיר והיה זקוק לכסף. אני שואל אם "לא - תיקם ולא - תיטר" (ויקרא יט, יח) מדוע הרב נקם? אומר החפץ חיים "התורה מחייבת במקרה (שנתן בספרו על מישהו שסרב לעשות טובה) שישכח וימחה את הדבר מליבו.
בתודה, אלי.