שלום יבוא אל מארי הנכבד. במסכת תענית, מובא הסיפור הבא: ואמאי קרו ליה נחום איש גם זו? דכל מילתא דהוה סלקא ליה אמר: גם זו לטובה. זימנא חדא בעו לשדורי ישראל דורון לבי קיסר. אמרו: מאן ייזיל? ייזיל נחום איש גם זו דמלומד בניסין הוא. שדרו בידיה מלא סיפטא דאבנים טובות ומרגליות אזל בת בההוא דירה בליליא קמו הנך דיוראי ושקלינהו לסיפטיה ומלונהו עפרא. כי מטא התם (שרינהו לסיפטא חזנהו דמלו עפרא) בעא מלכא למקטלינהו לכולהו. אמר: קא מחייכו בי יהודאי! (אמר: גם זו לטובה( אתא אליהו אדמי לה כחד מינייהו. אמר ליה: דלמא הא עפרא מעפרא דאברהם אבוהון הוא דכי הוה שדי עפרא – הוו סייפיה, גילי – הוו גירי! דכתיב: "יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו". הויא חדא מדינתא דלא מצו למיכבשה בדקו מיניה וכבשוה! עיילו לבי גנזיה ומלוהו לסיפטיה אבנים טובות ומרגליות ושדרוהו ביקרא רבה. כי אתו ביתו בההוא דיורא אמרו ליה: מאי אייתית בהדך דעבדי לך יקרא כולי האי? אמר להו: מאי דשקלי מהכא אמטי להתם סתרו לדירייהו ואמטינהו לבי מלכא אמרו ליה האי עפרא דאייתי הכא מדידן הוא בדקוה ולא אשכחוה וקטלינהו להנך דיוראי. *** מכיון שעלו לי תהיות, שהרי ציונו רבנו בהקדמתו לפ"י סנהדרין, להתייחס לאגדות שלא כפשטן. אבקש ממארי שיסביר לי אגדה זו לפי רוח רבינו. וכן אם יוכל, לתת לי כלים מספר או הנחיות לפענח דברי חכמים וחידתן בכ"ר דורון.