לק"י לכבוד מורנו ורבנו הרב רצון ערוסי הי"ו שלום וברכה!
א. בסה"מ עשין ט כתב רבנו (מהד' הגר"י קאפח זצ"ל): "וענין מצוה זו... עד שאפילו יבוא לנו אנס עריץ ויקרא אותנו לכפור בו יתעלה לא נשמע לו, אלא נמסור עצמנו למות בהחלט, ולא נתן לו לחשוב שכפרנו אף שלבנו מאמין בו יתעלה, וזו היא מצות קידוש ה'... כלומר שנמסור עצמנו למיתה בידי העריץ על אהבתו יתעלה והאמונה באחדותו...". ובהע' 31 שם כותב מארי: "כלומר שלא נראה לאנס שקבלנו פקודתו ולא נכנע אפילו למראית עין"; והוא מפנה לאגרת השמד בעמ' קט–קיא, שם נזכר שר' אליעזר הגדול העמיד פנים כאלו דברי ההגמון נכונים, ור' מאיר הכחיש את זהותו. כיצד ייתכן שהרמב"ם יכתוב כדלעיל בסה"מ, ואף יפסוק בהלכות יסודי התורה פ"ה שיש למסור נפשנו על קידוש ה' ובשעת השמד אם נתכוון להעבירו אף על מצוה קלה ייהרג. ולעומת זאת באגרת השמד יורה להטעות את הגויים – ושם היתה שעת השמד – שנתכוונו להעביר על הדת, ויתיר להראות להם שהוא עמהם, ובלבו להאמין בדת משה? וכיצד יש להבין את מעשי ר' אליעזר הגדול ור' מאיר דלעיל?
ב. מורה הנבוכים ח"ג פמ"א, הע' 62 כותב מארי: "ונהרג לא על פי בית דין", מה הכוונה: מיתה בידי שמים?, קנאים פוגעים בו?
ג. הלכות יסודי התורה פ"ה הי"ב (עמ' קמא), בסוף הע' לח שם כתב מארי: "ואין דרכו שלרבנו לסמוך על אגדה, וסברה הוא ולמפורסמות אין צריך ראיה". (1) אנא הרב יסביר את האגדה שדובר בה שם. (2) מהו הטעם לעקרון שהרמב"ם אינו סומך על אגדה. (3) מה משמעות הסברה שהזכיר מארי, וכיצד היא קשורה לאגדה שם.
ד. הלכות יסודי התורה פ"ה ה"ז (עמ' קלא, ד"ה כתב הר"ש) (1) מיהו הר"ש בן הנוב"י, והיכן ניתן למצוא את דבריו שהובאו שם? (2) שם בשורה 12 נכתב: "... עכ"ל. ומקשים...", האם בנקודה זו נסתיימו דברי הר"ש ומכאן ואילך אלה דברי מארי, או שמא דברי הר"ש ממשיכים עד סוף הפסקה? בהוקרה ובהערכה