אני מבין ששאלתני שתי שאלות, ואם כן:
א. לגבי עץ הלימון - נחלקו הדעות אם לנהוג בהם כאתרוג שאחרי לקיטתו עישורו, או כשאר פירות, אחרי עונת המעשרות שלו. לענ"ד, בשאר פירות אין לנו אלא אתרוג, שבו דיברו חז"ל במפורש. אולם ספק גדול יש לי בדברי רבינו, אם פרי נחנט בין א' בתשרי תשס"ח עד ט"ו בשבט תשס"ח, האם דינו כפרי שישית, ואין בו קדושת שביעית, וחייב בתרו"מ או שיש בו קדושת שביעית ופטור בתרו"מ. אני נוטה לדעת השל"ה ששנת השביעית לפרי האילן מט"ו בשבט עד ט"ו בשבט, אך מאחר ודברי רבינו יש להם פנים לכאן ולכאן אני חושש לחומרא, לשיטת החכם בן ציון אבא שאול מא' בתשרי עד א' בתשרי.
ב. לגבי עץ שחלק מפירותיו נגמר גידולם והם פירות ממש, לפני שביעית, וחלק מפירותיו נחנט מיד בתחילת שביעית. אולם פירות שנחנטו ונגמרו בשישית, אין בהם קדושת שביעית, ואותן יפרות שנחנטו בשביעית, יש להם קדושת שביעית, אף שיש זמן שגם פירות אלו וגם אלו נמצאים באותו עץ, סוף השישית ותחילת השביעית. אין בכך כלום, שהרי גם בערלה, יש דין דומה, שאם עץ פרי לסייג ולגדר, פירותיו בתוך שלוש שנים אינם ערלה, ומותרים. ואם ייעד חלק החיצוני של עץ פרי עבות לגדר וחלק פנימי בשביל פירות לאכילה, הפירות שבצד חוץ, מותרים משום ערלה, והפירות שלצד פנים, אסורים משום ערלה. למרות שהם באותו עץ. כיוצא בדבר, פול המצרי שזרעו בשביעית לשם שתי תכליות, לזרע ולירק, וליקטו בשמינית, הזרע שבו אסור מדין ספיחים, הואיל ודינו אחר גמר פרי שהיה בשביעית, והוא יבול שביעית. והירק שבו מותר, מאחר והוא נלקט בשמינית, ודינו נקבע לפי לקיטתו, רבינו, שמיטה ויובל, ד, טו.