לכבוד הרב האם חובת ההפרדה בין גברים לנשים היא חיוב עצמי או שהיא סייג והנהגה כדי למנוע מחשש עבירה? לדוגמה, נניח שאדם היה נוכח במקום מעורב, ושמר היטב את עיניו ואת מחשבתו מכל הרהור או הסתכלות או דיבור אסור. האם הוא עבר על איסור כלשהו מדאורייתא או מדרבנן? ולעיתים יש לכך גם נפקא מינות, כגון מאמן כושר במכון כושר מעורב שזאת פרנסתו והוא טרוד בעבודתו. והרי עניין "עבידתיה טריד" אינו יכול לבטל איסור גמור, אלא רק במקום שכל החשש הוא מצד הרהור אז ה"עבידיתיה טריד" יכול לומר שאין פה הרהור ולכן העניין מותר. ולכן אם נגיד שבהמצאות במקום של תערובת גברים ונשים יש איסור עצמי שנלמד מספר זכריה (עיין סוכה נב, א), אז הוא אינו נדחה מפני עבידתיה טריד והוא תקף אפילו לעתיד לבוא שלא יהיה יצר הרע בכלל. אבל אם נאמר שכל האיסור הוא מצד חשש הרהור או חשש של דבר עבירה, אז לעיתים זה ידחה מפני אומן שטרוד בעבודתו או נסיבות אחרות. בקיצור - שורש השאלה שלי היא האם מה שנאמר בסוכה נב, א על חובת ההפרדה בין גברים לנשים הוא איסור עצמי שנוהג בכל מקום או שמא זה נאמר רק בתורת אזהרה או שזה נאמר רק במקומות של קדושה כגון בית המקדש, תבי כנסת והספדים (וכך משמע משו"ת חתם סופר חלק ה השמטות סימן קצ ד"ה ואילו הי')