אני לפי שעה איני מתייחס לשיטת הרבדים שעליה מרבים לדבר ולהתווכח לאחרונה. ובוודאי לא לגבי איש זה או אחר. כי דברים אלו טעונים חקירה, דרישה ובדיקה. אולם הדבר פשוט שיש חשיבות לכך שהלומדים או מלמדים משנה או תלמוד ייטיבו אם גם יתנו דעתם להיבטים היסטוריים וספרותיים. הן בשביל שיהיה לימודם נכון ומתוקן, והן משום שיש לזה חשיבות, אפילו להלכה למעשה. דא עקרא יש שמתמקדים בעיקר בהיבט זה של הלימוד, ובוודאי טעות היא בידם, ויש שמפליגים ומרשים לעצמם לעוף על כנפי השערות, בלתי מבוססות, ולבתר את הסוגיות התלמודיות בתרים בתרים, ולחשוף בו שכבות מתקופות שונות, וכן כיוצא בזה. ודרכים כאלה יש לדחות מכל וכל. ואסיים דווקא בהקשר לחלק הראשון של דבריי בשתי מעשיות:
א. משפטן דגול, לא דתי, שלא למד משפט עברי וכלל ועיקר, ובערוב ימיו החל לגלות עניין במשפט העברי, והוא אמר באחת מהרצאותיו, גם במשפט העברי מצאנו שתי אסכולות בעניין שאנו דנים בו. אסכולה אחת של ר' עקיבא, ואסכולה שנייה של הרב גורן, שחולק עליו. כיוצא בזה, חוזר בתשובה שתמה על רב שהורה הלכה שאינה כדעת האר"י. הרב השיב שכך מרן פסק וכך הוא המנהג. החוזר בתשובה השיב לו, אז מה, הרי מדובר באר"י הקדוש, שהוא מימי רשב"י. וד"ל.