1. אופן כתיבת האגדות אינו ככתיבה הלכתית או הגותית, אלא יש והיא מליצית וציורית, וגם בתיאורים של גוזמה. כפי שחז"ל העידו על דבריהם, דיברו חז"ל בלשון הבאי וגוזמה. ולכן אין מקשין על האגדה.
2. גם בלוב היכן שנתחבר הפיוט בר יוחאי ע"י ר' שמעון לביא, לא שרד המנהג לקרוא פיוט זה בבית הכנסת בליל שבת. חסידי אשכנז אומרים אותו רק בל"ג בעומר. יש מיהודי צפון אפריקה אומרים אותו בליל שבת בבית. ולכן יהודי תימני שבבית הכנסת שלו לא אומרים בר יוחאי, שאל שכשהוא מתפלל בבית כנסת שאומרים בר יוחאי ומזמינים אותו לומר, ועל כך השבתי לו, שיאמר. כי גם אם הוא חושב שאין לומר פיוט זה מכל סיבה שהיא, גדול הוא השלום. ואע"פ שאינו חייב להיענות לשום הזמנה, גם לא להתפלל כש"ץ, אבל בנסיבות אלה עלולים לחשוב, שחלילה, הוא פוסל אותם, ואסור לנהוג כן. כי גדול השלום.