כתב הרמב"ם, שביתת יו"ט, ו, כא, חייבין בית דין להעמיד שוטרים, ברגלים (=חגים) שיהיו מסבבין ומחפשים בגנות ובפרדסים ועל הנהרות, כדי שלא יתקבצו לאכול ולשתות שם אנשים ונשים לידי עבירה (=פיקניקים מעורבים שמביאים לידי עבירה). וכן יזהירו על דבר זה לכל העם, כדי שלא יתערבו אנשים ונשים בבתים לשמחה (=מסיבות שמחה בבתים, בישיבה מעורבת) ולא ימשכו ביין, שמא יבואו לידי עבירה". ואמנם אבותינו, שהליכות חייהם היו תורת אמת, נהגו שאם היתה שמחה משפחתית, הרי שבליל שבת, שהמשתתפים הם בעיקר בני משפחה, ישבו האנשים בצד אחד, הנשים בצד ממול, באותו חדר. ולמחרת, ביום שבת, הואיל ובאו אורחים שאינם קרובים, האנשים היסבו בחדר אחד, והנשים בחדר אחר. לצערנו, רחוקים אנו ממציאות נפלאה זו, ולכן בשבת רגילה יכולים לשבת בכל שולחן רק בני המשפחה, רב ינהיג אותם בקדושה ובצניעות. כל זאת אם אותם בני הקהילה יסבו לשבת נשים בשולחן אחד, ואנשים בשולחן אחר. אולם בימי שמחה מיוחדים כמו פורים וכיו"ב, אין להתיר אפילו ישיבה משפחתית, כי ריבוי השמחה גורם לפרוץ גדירות.