1. אע"פ שרש"י פירש שקוראים אותן במרוצה, עיין הערת מורנו הרב יוסף קאפח, רבינו, תפילה, יג, ז, אות טז, מנהגנו שלא קראו במרוצה רק בהכנעה. ויש שקראו פסקי התכוחה, הקללות, בקול חלש.
2. חובה לתרגם את התוכחה. והיא גמרא מפורשת, מגילה, כה,
ב. וכבר כתב מהרי"ץ בעץ חיים, שכך המנהג פשוט לתרגם התוכחה, ושחדשים מקרוב רצו קצת שלא לתרגם הקללות וטעות הוא. וגם רס"ג ורבינו לא זכרו הקללות דין הפסוקים שאין מתרגמים. ונראה שאלו שלא תרגמו הושפעו ממנהגי קהילות באשכנז, שחששו לקרוא התוכחות מפני הקללות, עד כדי כך שהיו שהעלו עם ארץ, ולא ת"ח, לקרוא התוכחות. כדי שלא יתקיימות התוכחות. ויש שפחדו לקראן והטילו את הקריאה על בעל קורא (כמנהגם) שבלאו הכי זהו תפקידו, והוא משתכר מכך. וכנראה שסידורים וספרי מנהגים שחדרו לתימן השפיעו על בני קהילות שונות בתימן, ולכן הפסיקו לתרגם בניגוד למנהג הקדמון. תוכל להאזין באודיו להלכה יומית בעניין זה באתר נצח ישראל www.net-sah.org