הגשמה
שאלה
ידועה דעת רבנו בנוגע להגשמת האלוקות. אך אנו מוצאים הרבה פעמים במקורות הגשמות, מדרשים, גמרות וכו', האם גם פה תופס הכלל של "תורה דברה בלשון בני אדם"? או שבמדרשים הדבר שונה? ולמה מארי יחיא קאפח זצ"ל התנגד לאותם הגשמות? הרי דברה תורה בלשון בני אדם לא? מה הוא לא חשב על זה? ולגבי חיינו, מתי ואיך מותר "להגשים" ומתי אסור?
תשובה
לצורך הבנת ביטויי ההגשמה בגמרא ובדברי חז"ל הקדיש רבינו פרקים רבים במו"נ, שנותנים לנו כלים פרשניים לפרש אותם ביטויים, באופן שנתרחק מכל הגשמה. הר"י קאפח זצ"ל ידע גם ידע שיטת רבינו. נראה לי שהוא סבר שהיקף ורמת ביטויי ההגשמה בזוהר גדולים מאוד, ועזים מאוד. אשר לנו, צריכים אנו להמעיט ככל האפשר בשימוש בביטויי הגשמה כלפי ה'.