שלום מארי ערוסי היו בעתון משפחה פורסם כדברים הללו - על הרב מרדכי אליהו. אחרי שעה וחצי הסכימו כולם שיש להודיע לבני המשפחה הממתינים בחוץ כי 'עשינו הכל, אבל'. הרופאים נטלו נשימה ארוכה. אחרונה לפני ההכרזה הרשמית והפסקת הפעילות הרפואית. "אולי נעשה לו בלון", הציעה אחות בוכייה. הרופאים החליפו מבטים. אך מישהו החליט לנסות. שלא ירגישו שלא ניסו. הבלון הוכנס, ושאגות הפתעה פרצו את כל כללי הנימוס שעוטפים את הרופאים בדרך כלל. קו המוניטור החל לרטוט. להתרומם. להבהב. מכונות החלו לצפצף. "הייתי למעלה וחזרתי לכאן", יאמר מאוחר יותר הגר"מ אליהו לרבנית, חצי שעה לפני שנטל לידיו החיוורות דפים חלקים ומילא אותם בחידושי תורה בכתב ידו. ארבעה עמודים מלאים. אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו. כפשוטו. אחת האחיות מטיפול נמרץ שהשתתפה בהחייאה, משחזרת בפנינו את שאירע: "עשרים שנה אני עובדת כאן בבית החולים שערי צדק, זו הייתה ההחייאה הקשה ביותר שחווינו. חלפו להן הדקות, וראינו שהמצב רק הולך ומתדרדר, הדופק פשוט נגמר ואנחנו הופכים לחסרי אונים". "לא ידעתי קודם מיהו הרב, אבל המחלקה כאן כולה מבינה שמה שקורה כאן זה ניסים ונפלאות. מדובר באיש צדיק שמשמים עוזרים לו. אחרת, אני לא מבינה איך הוא נשאר בחיים אחרי כל האירועים שעבר בחודש האחרון. אין לזה היגיון רפואי". .... אוי, הפתקים. הפתקים. אוצרות עד חבויים בהם. הקדושה. התורה. העין הצופייה. כשהתעורר מההרדמה, אחרי הצנתור, לצדו הרב זעפרני, ביקש ליטול את ידיו ופתק לכתיבה: "הביאו לכאן כיסוי בצבע לבן, כיסוי של טלית", כותב הרב.
זעפרני מסמן שאינו מבין. הרב מותח בחולשתו קו מתחת למילה 'כאן' ומוסיף "באם ראית אותו? " זעפרני מסמן שלא ירד לעומק דעתו. "יש בו הרבה צלבים", מוסיף הרב ומשרבט במאמץ רב. המקורב הנאמן נבוך, מסביר שלא הבין עדיין. "לפני חמש דקות", כותב הרב.
הרב זעפרני יושב על מקומו כעשר דקות, מהרהר בניסיון לפענח. הרב מסמן לו באצבע לעבר הוילון. הרב זעפרני ניגש אל האחות ומבקש לדעת אם מאושפז במחלקה אדם עם צלבים. האחות אומרת שלא. הרב זעפרני מברר מי מאושפז מעבר לוילון. האחות אומרת שיש שם ערבייה. "ומי נמצא איתה? " מברר הרב זעפרני. "איזו מכשפה שבאה להיפרד ממנה", משיבה האחות. "הרב אומר שיש לה צלבים". מסביר הרב זעפרני. "זה לא נשמע לי", עונה האחות. "הרב יודע מה שהוא אומר", מתעקש. השניים נגשו אל מעבר הווילון ולאחר מספר שאלות גילו שהמכשפה באה מצוידת בתיק מלא בצלבים. שאלו אותה אם אכפת לה להוציא את הצלבים מהחדר כי נוכחותם מפריעה למי שרואה מבעד לכל מחיצה. 'טלית לבנה', זו ההגדרה בקבלה לאישה, משחזר הרב זעפרני ואץ אל מיטת הרב לבשר שהצלבים הוצאו, יודע שמיותר לבשר על כך למי שיודע טוב יותר ממנו מה קורה. "אם תשאל אותי הגדולה היא שבערב כששאלו אותו בהתפעלות על 'גילוי רוח הקדוש' בסיפור הזה, השים עצמו כאינו מבין על מה מדברים", אומר לנו הרב זעפרני ליד מיטתו של קדוש ישראל. איפה הצייר המומחה שיזכה ויצייר במכחולו את המחזה המרהיב של הרב היושב כל העת ב'תנועת האדם החושב', משעין את שיפולי פניו על כף ידו ואצבע אחת לכיוון הלחי בהבעתו הרגילה של מחשבה עמוקה. "מה אתה עושה עכשיו? " שאלה הרבנית לאחר שהתעורר מניתוח המעקפים. הניתוח הראשון. הרב מסמן בידיו תנועה של לימוד. "מה אתה לומד? " ביקשה אשת חבר לדעת. "חי נושא את עצמו ביום שבת", כתב הרב על פתק. "אתה מבין, זה מה שהטריד אותו, כי הוא הובא לביה"ח ביום השבת, אזי כשהתעורר לחיים, רצה ראשית לברר לעצמו את המצב ההלכתי". ... ארבעה ימים אחרי שביעי של פסח, שלוש לפנות בוקר, הרב סוויסה שומע את הרב בוכה. מתקרב לעבר מיטתו ומבחין שהרב נתון בצרה. לשאלתו אם 'הרב צריך משהו', לא זכה למענה. "הרב המשיך לבכות שעה ארוכה", מספר הרב סוויסה, "פתאום פתח את עיניו בחיוך גדול ואמר: 'התבטלה הגזירה'. שלוש שעות אח"כ באה הרבנית לבקרו ומיד שואלת: 'מה קרה פה. הפנים של הרב נראות כמו פעם אחת בשנה, כמו במוצאי יום הכיפורים'. אמרתי 'איני יודע אם עכשיו הפנים של מוצאי יום הכיפורים, אני יודע שבלילה היה כאן ליל יום הכיפורים'. באחד המצבים היותר אנושים, לאחר שאיבד את ההכרה לשש שעות ושב, שאל אותו הבן רבי יוסף: 'מה קרה אבא'. הפטיר לו האב: "אני עדיין באמצע הדין". הבן מבקש לברר אם דעתו של האב מצויה במתרחש ושואל בשם אחד המקורבים 'מה הפירוש במילים 'קו ירוק מחדש חדשים' הנאמר בפיוט בר - יוחאי. הרב מבקש פתק ורושם 'עניתי לו על כך אחרי תפילת מנחה ביום ג' האחרון'. מה הרב אומר על דברים אלו לפי משנה קו נקי של רבינו הרמב"ם? איך אדם יכול לומר "עדיין באמצע הדין"? וכי מהיכן לו לדעת? גדול ככל שיהיה? אלא אם אמר באופן כללי שכל עוד עדיין במצב חליו - הוא עדיין בדין... אשמח אם מארי יחוווה דעתו.