לחתוך נייר טואלט בשבת - שיטת הרמב"ם
שלום לכבוד הרב!!! הרב, יש לי שאלה שאני ממש אובד עצות כלפיה בסוגיה של מלאכת קורע בשבת. הרב, חיפשתי אולי בכל הספרים בספריה של הישיבה שלנו, ותשובה אין. שמעתי שהרב הוא גדול במשנת הרמב"ם ובכלל בהלכה, אז אני מפנה שאלה לרב, ואשמח מאוד לכל תשובה שהיא. הרמב"ם בהלכות שבת בפרק י, הלכה י, כתב "הקורע כדי לתפור שתי תפירות על מנת לתפור שתי תפירות חייב, אבל הקורע להפסידה פטור מפני שהוא מקלקל", וכאן העמיד את היסוד מהתורה של מלאכת קורע. בהלכה הבאה כתב הרמב"ם "כן המפרק ניירות דבוקין או עורות דבוקין ולא נתכוין לקלקל בלבד הרי זה תולדת קורע וחייב", וכאן האריכו האחרונים לנסות להוכיח את שיטת הרמב"ם, מה שברור, שעל כל פנים בקריעת נייר שלא נתכוין לקלקל מתחייב משום קורע (ויש שאמרו משום מכה בפטיש). ומהמקור הבא יש סתירה מפורשת לדברי הרמב"ם במקום אחר בהלכות שבת (כג, ו) "אין חותכין שפופרת של קנה מפני שהוא כמתקן כלי, היתה חתוכה אף על פי שאינה מתוקנת מותר להכניסה בנקב החבית בשבת להוציא ממנה יין ואין חוששין שמא יתקן... ואין שוברין את החרס ואין קורעין את הנייר מפני שהוא כמתקן כלי". וכאן הבינו רוב האחרונים שהרמב"ם כותב שקריעת הנייר היא איסור דרבנן (הפמ"ג, נשמת אדם, מנחת חינוך, ביאור הלכה). הרב, את האמת, בדרך כלל אני לא מעמיק בשיטת הרמב"ם, אבל מה אני יעשה והשו"ע (שמ, יג) ציטט את הרמב"ם מילה במילה. ואותה שאלה אני פשוט מפנה אל השו"ע. כעת הרב, נניח, וניקח את הדוגמא של קריעת נייר טואלט, האם הוא קורע? כן. האם הוא מקלקל? לא. אז למה הוא לא חייב מהתורה? ואפילו אם לא מממלאכת קורע, אז ממלאכת מכה בפטיש, כלשון המשנה בשבת "והמקלקל על מנת לתקן שיעורו כמתקן"? כלומר מאיפה שהוא, הוא צריך להתחייב באיסור תורה? השאלות שלי אל הרב, הם כדלהלן:
א. האם כשהרמב"ם כותב "מפני שהוא כמתקן כלי" זה איסור דרבנן או דאורייתא? (במידה וזה איסור דאורייתא, כל הקושיה נפתרת (שכן אפשר לתרץ שהרמב"ם לא כתב משום קורע משום שזה שתי אבות מלאכה והוא בחר להביא אחת. מנחת חינוך)).
ב. לחתוך נייר טואלט ללא שינוי בשבת, האם זה איסור תורה? במידה ולא, אשמח לדעת מה הטעם? בסיום השאלה: הרב, ראיתי את התירוצים ואת השיטות שהביאו בשם השו"ע הרב (קורע לא שייך במפריד גוף אחד) או בשם הביאור הלכה (אין קורע בחותך מהצד), המנוחת אהבה (במקום שהתיקון הוא מהקריעה לא שייך קורע) וכדומה. ועד כמה שהתירוצים יפים, אני רוצה להבין את פשט הרמב"ם ופשט השו"ע, ומסתימתם פשוט לא משמע כמו התירוצים הנ"ל.
תודה רבה רבה לרב!!! מתנצל מאוד על האריכות, ניסיתי לקצר כמה שאני יכול. אשמח מאוד לתשובה מהרב!!!
יקירי! אין קושי בדברי הרמב"ם שמפריד ניירות דבוקים, ה"ז תולד קורע, ולא מכה בפטיש, ואין סתירה בין מפריד ניירות דבוקים שהוא תולדת קורע לקורע נייר, שהוא כמתקן מנא ולא מתקן מנא. רבינו חידש חידוש, כמו שקורע על מנת לתפור, חייב משום אב מלאכה קורע, כך המפרק ניירות דבוקים (=שני ניירות שדבוקים זה על גבי זה, בכוונת מכוון) או עורות דבוקים (=שני עורות דבוקים זה על גב זה, בכוונת מכווין), הרי זה תולדת קורע, הואיל והפרדה זו היא לצורך הדבקה בעתיד, כמו זה שקורע כדי לתפור, שהוא חייב מדין קורע. ולא נכון לומר שהמפרק ניירות דבוקים חייב משום מכה בפטיש, כי אינו זקוק לכל נייר בפני עצמו, אלא הוא עתיד לחזור ולהדביקם. ואילו ההלכה בפרק כג, הלכה ו, לגבי שובר חרס או קורע נייר מתייחסת לקורע נייר לצורך קינוח. כי הקורע נייר סתם, הוא מקלקל, כי אין קורעים נייר בשביל לתפור. אבל הקורע נייר בשביל לקנח הוא כמתקן מנא, ולא מתקן מנא, כלומר אסור מדרבנן. לגבי קריעת נייר טואלט בשבת הרי הדבר פשוט שצריך להכין ניירות חתוכים מע"ש, אולם אם לא הכין, יש להקל לקרוע נייר לצורך קינוח, כי האיסור מדרבנן, והיקלו בעניין זה מפני כבוד הבריות. ולאומרים שהיקלו רק במוקצה, ניתן לקרוע בשינוי, והקורע במקום הנקבים, י"א שאסור מן התורה מדין מחתך, שהרי אסור מן התורה לחתוך עור בשבת, לפי מידה רצויה. אולם במקרה דידן לא המידה היא העיקר אלא שיהא קל לקרוע, ולכן נראה שלפי רבינו גם קורע במקום נקבים האיסור מדרבנן, והרוצה להחמיר יחמיר.