כבוד מורנו ורבינו היום, שכחתי להתפלל מנחה לפני השיעור, ונזכרתי בתחילת השיעור. השיעור היה מאד חשוב לי, וגם הנושא שנלמד בו היה מאד עקרוני לי בהלכות יסודי התורה. ולכן החלטתי שלא להתפלל מנחה, ולהישאר אדוק בשיעור, שלדעתי היה חשוב יותר מהתפילה. הלימוד המעמיק, והריתחא דאורייתא היה בי יותר מאשר תשוקה לתפילה. לאחר השיעור, התפללנו ערבית, ולא ידעתי האם להתפלל תשלומין גם עבור מנחה. ומשום ספק - לא התפללתי. לאחר מכן דנתי ביני לבין עצמי, הרי התפילה אינה מוסיפה כלום לה', והיא בעיקרה לנו בני האדם, אז מה לי עכשיו להתפלל תשלומין, הרי מרצוני לא התפללתי (העוסק במצוה פטור מן המצוה) וזה לא יוסיף לי דבר כעת, האם נהגתי נכון?