אמשול לך משל, שאני מקווה שיסלק תמיהותיך. כלום ראית חייל בצבא שנתון למרות וחייב לציית לפקודות מברך ברוך שלא עשאני אזרח בן חורין?! ואם החייל היה מברך ברכה כזו, כלום היה בברכה עלבון לאזרח?! הרי האזרח מעוניין בחירותו ושמח בה, ויתנגד להיות נתון תחת מרות של מפקדים ופקודות. ואילו החייל המברך על היותו נתון למרות ולפקודות, הוא בעיני האזרח, אדם תמוה. כי אין לשמוח על שלילת החירות, אלא לכל היותר להיות סובלני כלפי מצב נתון של שלילת החירות. אולם אותו חייל חדור הכרה שהפקודות ששוללות את חירותו, הן מעצבות את אישיותו וכי בשירותו הוא ממלא שליחות, הרי לא רק שהוא שמח בחלקו, אלא גם אינו מתקנא בחלק חברו האזרח. וכך היהודי שמצווה לקיים תרי"ג מצוות, שלכאורה שוללות את חירותו, מודע בחשיבות המשמעות לה', ובקיום המצוות, והוא אינו מתקנא בגוי שלא נצטווה כי אם בשבע מצוות. ולכן היהודי לא רק מברך שעשאני יהודי אלא שלא עשאני גוי. המצב קצת שונה בין איש ובין אישה, האיש נצטווה במצוות יתירות, גם במצוות עשה שהזמן גרמא, בגלל שיצריו רבים וגדולים יותר. והוא זקוק להן כדי לזכך נפשו לעולם הבא. והאישה אינה זקוקה להן, והיא זוכה בחיי העולם הבא, גם בלעדיהן. האיש אינו מברך ברוך שאשאני איש, אלא ברוך שלא עשאני אשה, כדי להראות שאינו מיצר כלל וכלל שהוא מצווה ביותר מצוות. ולידיעתך, אין בשיטת הרמב"ם ולא במסורת תימן ברכה לאישה, ברוך שעשאני כרצונו.