בעלון אור ההליכות של תשעה באב היתה שאלה כדלקמן: בתשעה באב קראנו קינה על עשרה הרוגי מלכות, ושמה היה כתוב "שנהרגו בעוון דוריהם". נדמה לי כי במשנת רבינו המחשבתית - לא ניתן לומר משפט כזה. אודה למארי אם יחדד העניין. ומו"ר ענה לשואל: מי אמר?
א. יש דין פרטי, ויש דין כללי עיין הלכות תשובה, דין המדינה.
ב. אם בידם היה למחות ולהשפיע על הדור, ולא עשו זאת. וכל הנ"ל מבחינה כללית, ולא תוך התייחסות נקודתית לעשרה הרוגי מלכות, ולאותו פיוט שיש בו תמיהות שונות. אבקש לשאול את מארי משהו מסויים. אמנם, פיוט זה הוא מרטיט את הלב, ומעורר הציבור לבכי וכיו"ב ומצד זה איני מדבר. אלא שאני שואל במשנת רבינו לגבי חידוד העניין.
1. מה פירוש שמלאכי מעלה אישרו לר' ישמעאל שאכן בעוון זה נהרגו? כיצד רבינו יפרש אגדה זו?
2. רבינו מזכיר ברמז אולי עניין זה במו"נ ח"ג פמ"ו: "אבל החכמים ז"ל עשו טעם אחידות כפרת ציבור בשעירים בגלל חטאת כל עדת ישראל בראשונה בשעיר עזים, כוונתם על מכירת יוסף הצדיק שבפרשתנו נאמר וישחטו שעיר עזים וגו'. ואל יהי חלוש בעיניך טעם זה, כי תכלית כל הפעולות הללו לקבוע בנפש כל חוטא שהוא צריך לזכור ולהזכיר חטאו תמיד כמו שאמר וחטאתי נגדי תמיד, ושהוא חייב לבקש מחילת אותו החטא הוא וזרעו וזרע זרעו בעבודה שתהא ממין אותו החטא ... וכאשר היה החטא בשעיר עזים היתה העבודה בשעיר עזים" - אנא מארי, באר לי את זה.
3. הלא ודאי שעשרה אלה הצדיקים לא היו באותו זמן, ולא יכלו להיהרג בחדא מחתא. האמנם?
4. לגבי שיטת רבינו, כתבת שיש דין פרטי ודין כללי, אבל נראה שמארי ענה בצורה מחוכמת לשואל. שהרי מארי יוסף זצ"ל, בהקדמתו לספר שופטים ב, דיסר על אותו הספד הכתוב בכת"י אוקספורד, והזכיר מילים אלה שיש בפיוט זה וז"ל: "המילים העומדות בסתירה לשבילי חשיבתו שלרבנו, ומהם "ומת בעוון הדור". אמנם אנו אומרים רבות בקינות "שמתו בעוון דוריהם", אך האם משפט זה יכול לצאת מתחת יד רבינו? הלא רבינו סובר שאין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון"... ותשובת מו"ר מהרה תצלח