דרך אחת להסביר את העניין שיש מחלוקת בין חכמי ישראל, עיין תענית, טז, א, שבימי התעניות על הבצורת, וכשלא נענו כלל, יוצאין לבית הקברות, ונחלקו בטעם העניין, חד אמר, הרי אנו חשובין לפניך כמתים, וחד אמר, כדי שיבקשו עלינו מתים רחמים. מאי בינייהו? איכא בינייה, קברי גויים, כלומר, שלפי השיטה הראשונה שתכלית היציאה לבית הקברות הוא כדי שנזכור שהננו חשובים לפני ה' כמתים, יוצאים גם לקברות גויים, כי גם שם מושגת אותה תוצאה. אולם לפי השיטה השנייה, כדי שהמתים יבקשו עלינו רחמים, יוצאים רק לקברי ישראל. ורבינו, תעניות,, ד יח, כשיטה הראשונה, וכן גם מרן והרמ"א, עיין שו"ע, או"ח, תקעט, ג, אלא שהרמ"א, שם, סייג דבירו, כשאין באותו מקום קברי ישראל, יוצאין לקברי גויים. והוא על פי רש"י, תענית, שם, אולי רבינו לא חילק, עיין דברי מורנו הרב יוסף קאפח, על רבינו, מכון מש"ה, שם, אות טו, וכן מרן. ובירושלמי, הובאה רק הדעה הזאת, שיוצאים לקברות, כדי שנזכור שאנו חשובים כמתים לפני ה', ולא זכרו הדעה כדי שהמתים יבקשו עלינו רחמים. ודע שגם הנוהגים לפקוד קברי צדיקים, אסור שיבקשו שהצדיק יתפלל עבורם, אלא שזכות הצדיק תגן בעדם, עיין באחרונים.