מוטב שיהיו שוגגין ולא מזידין
שאלה
שלום וברכה לכבוד הרב!
מבקש לדעת אימתי משתמשים בכלל הנ"ל? למשל, נפסק בשו"ע שאין מרקדין ואין מטפחין בשבת, אך חסידים כן עושים זאת בשבת וכששאלתי למה, נעניתי שככה זה נהוג ושמוטב יהיו וכו'. לכאורה, לפי זה, בכל פעם שיש איסור שציבור לא קיבל עליו אותו בפועל, נעלים עין מכך בנימוק הנ"ל? עד היכן? מה הלימוד הנכון לנקוט הכלל האמור?
בתודה ובברכה,
תשובה
הואיל ויש להם שיטה הלכתית (תוס'), עליהם סומכים, ניתן להעלים עין מהם, אף שרוב הפוסקים אינם מסכימים עם אותה שיטה הלכתית. לפי אותה שיטה הגזירה שגזרו חז"ל שלא לרקוד, שלא למחוא כפיים וכיו"ב, גזירה שמא יעשה כלי זמר, ואין אנו בקיאים לעשות כלי זמר. אבל רוב הפוסקים בדעה, שהגזירה שמא יתקן כלי זמר, כלומר תיקון קלקול, שגם הדיוט יכול לעשותו ולהיכשל בו, כמו הידוק מיתר, או חיזוק חלקי החליל וכיו"ב.