1. דע שמניין המצוות להרמב"ם הוא על בסיס התורה שבע"פ, מה נחשבת למצווה. ויש לו לרבינו מקור לכל מצווה, שחז"ל התייחסו אליה כמצווה, וכך כשיש ריבוי לאוין כמו באיסור חדש, יש לו לרבינו מקורות לכך. והיכן שלא אמרו כגון איסור אכילת בע"ח טמא, לא אמרו, והוא לאו אחד, וכך בלאו שלא ימנע שאר כסות ועונה.
2. כבר ביאר רבינו, מאכ"א, ב, ו, ואיזהו שרץ הארץ, כגון נחשים ועקרבים וחפשית ונדל וכיוצא בהן". ובהל' יג כתב: "אלו המינין שנבראין באשפות, ובגופי הנבלות, כגון: רמה ותולעת וכיוצא בהן, שאינן נבראין מזכר ונקיבה, אלא מן הגללים שהסריחו, וכיוצא בהן, הן הנקראין רומש על הארץ. והאוכל מהן לוקה... אבל השורץ על הארץ הוא שפור המרובה מזכר ונקבה".
3.
א. כבר ביאר רבינו במצוות עשה צה, שמצוהו זו אינה חובה כמו שיש חבוה ליטול לולב או לשמוע קול שופר או לתת צדקה לעני וכיו"ב, אלא שיש אפשרות להפר נדרים או שבועות. וכן להפר נדרים או להתירן. והמפר (אב או בעל) והמתיר (חכם) צריך שיפר או יתיר לפי דיני ההפרה ודיני התרת נדרים, וזוהי המצווה.
ב. כן.
ג. לא, כי הם אינם נעשים כדין התרת נדרים.