תענית כא, א: פעם אחת בני עמנו רצו לשלוח דורון לקיסר (כדי לרצותו מפני גזירות קשות). שלחו את נחום איש גם זו, עם אבנים טובות ומרגליות, ובבית המלון גנבו ממנו את האבנים הטובות והמרגליות. הלך נחום איש גם זו בלי המתנות, רק בחכמתו. בפגישתו עם הקיסר, נוצרה "כימיה" בינו ובין הקיסר, ונחום איש גם זו, הצליח לשנכע את הקיסר, עד כמה הענווה, כמו אצל אברהם, היא מקור להצלחה, ברמה האישית, וברמה של שלטון, והקיסר ניסה והצליח. וכן על זו הדרך.