לק"י שלום למו"ר הרב רצון ערוסי שליט"א כידוע מארי יוסף קאפח זצ"ל מפרש את המצווה הראשונה ברמב"ם "לידע את ה"' ולא להאמין, ממקורות שונים ברמב"ם. האם באמת ע"י לימוד מדעים אדע את ה' טוב יותר? כי למען האמת לראות כל מיני סרטים על בעלי חיים שמעולם לא ראיתי בגלל שהם שוכנים בערך 5000 מטר (!!) במעמקי הים ובעזרת ציוד מאוד משוכלל הצליחו לתעד אותם, ובנוסף גם כל הסרטים שיש היום על החלל שאנו יודעים שיש עוד כ"כ הרבה גלקסיות כשבכל גלקסיה יש מאות מליוני כוכבי לכת ויש כוכב לכת אפילו בגלקסיה שלנו שגדול מהשמש פי אלף ותשע מאות – אלה דברים שהשכל בכלל לא יכול לתפוס גודל כ"כ עצום. אולי פעם באמת היה צריך ללמוד אסטרונומיה, בוטניקה וכו' כדי לדעת את ה', ומתוך זה לבוא לידי אותה התפעלות ויראה שרבנו מתאר ביסודי התורה פרק ב' הלכה ב', כי בזמנם הדברים לא היו מפורסמים. אבל בימינו - כולם יודעים את זה, ולכאורה אין סיבה לעשות חישובים מתמטיים כדי להגיע לזה כשכבר יש אנשים שעשו את זה בשבילנו וכל מה שנשאר לנו לעשות זה להיות נדהמים מהתוצאות. ואני, אישית, מרגיש שאני מגיע להתפעלות מהבריאה של הקב"ה ע"י סרטי טבע, וכשאני רואה סרטים על גודלו הבלתי נתפס של היקום ועל גודלם העצום של הכוכבים שנראים לנו בסך הכל כנקודות קטנות, ובסופו של דבר מסתבר שאנו בקושי כתם קטנטן לידם (כמו אותו כוכב שגדול פי 1900 מהשמש), אני מרגיש יראה ואפסות מול מי שאמר והיה העולם, ולא רק העולם הזה אלא כל העולמות וכל הכוכבים וכל הגלקסיות. ולכן, שאלתי היא: בתאכל'ס, יש הבדל מעשי בין אמונה לבין ידיעה? כי אני יכול לעבור על כל הנתונים שנאספו בדורנו, להתפעל מהם ולהגיד – אני יודע שיש בורא עולם, כי לא יתכן שלא היתה חכמה אדירה מאחורי כל העולם הזה, ושאר כל הכוכבים ביקום. מצטער על האריכות, פשוט
רציתי לחדד את השאלה. תומ"ר.