מכנסיים וצניעות
אני ב"ה נשואה בת 30, הולכת עם כיסוי ראש (חלקי), באה מבית המגדיר עצמו דתי, אם כי בטוחני כי יהיה מי שלא יסכים להגדרה. לצערי, אינני מתלבשת בדרך כלל עפ"י כללי ההלכה, אם כי במונחים שאינם הלכתיים (חילוניים?), אינני מתלבשת באופן חשוף או פרוץ חלילה, אלא פשוט לא באופן צנוע - עיקר הבעיה אצלי היא בלבישת מכנסיים ובשרוולים קצרים בקיץ. פעמים רבות עלו בי הרהורי תשובה, ואני משתדלת בכל זאת ללכת בחצאיות וכו', אבל קשה, קשה לחזור בתשובה. כל בוקר שוב עולה הדילמה - חצאית או מכנסיים. בעלי מאוד היה רוצה שאלבש חצאיות, ובחוכמתו הרבה תמיד מחמיא לי על החצאיות ("יפה לך!"). גם אני מרגישה הבדל פנימי אצלי, כשאני לבושה צנוע, אבל קשה לי לוותר על הלבוש (בעיקר מטעמי נוחות, למרות שברור לי שזה בעיקר תירוץ של היצר...). אולי לרב יש עיצה כיצד להתגבר?
אני משוכנע שסופך להתגבר על יצרך. כי התלבטויותיך והיחשפותך בשאלתך, הן כנות למדי, והן מצביעות על טוהר נשמתך. כדי להתקדם, תשתדלי את ובעלך, להיות יותר בחברתם של יהודים שנשותיהם לובשות צנוע כמו הנשים בהתנחלויות, כי על כגון מצב זה נאמר "אי חברותא - אי מיתותא". או חברותא, או מיתה, ואין הכוונה למיתה ח"ו, אלא המשך חיי היצר. ועל כגון זה נאמר: "קנה לך חבר", "לקנות", להשתדל - כי חברה צנועה היא נכס בשבילך. ויישר כוחו של בעלך על כך שהוא מעודד אותך באופן מושכל. וה' יהא בעזרך שתצליחי להידבק במידת הצניעות שהיא עטרת תפארת של אשה כשרה בישראל.